מדענים העבירו עצים מחטניים מעבר לאוקיינוס ושתלו אותם מחדש, והתוצאה לא התיישבה עם התפיסות המקובלות באקולוגיה. בתנאים החדשים גדלו אותם מינים עד פי ארבעה מהר יותר, ובמקביל עמדו טוב יותר בתקופות ללא מים.
המחקר, שפורסם בכתב העת Nature, הקיף 192 חלקות בארבע יבשות. יותר מעשרים מדענים מצ'ילה, ארגנטינה, ספרד, ארצות הברית וניו זילנד השוו טבעות צמיחה של עצים במקומות מוצאם ובטריטוריות החדשות. למדגם נכללו אורנים, לגש ואשוח דאגלס, הנפוצים בנטיעות יער.
ניתוח טבעות השנה חשף תמונה מפתיעה. בחצי הכדור הדרומי צברו המחטניים הצפוניים עץ בקצב מהיר בהרבה מאשר במולדתם. במקביל, צמיחתם נפגעה פחות בתקופות יובש והתאוששה מהן מהר יותר. שילוב כזה סותר את התפיסה הקלאסית בדבר פשרה בין קצב צמיחה לבין עמידות בפני עקה.
מדידות פיזיולוגיות סייעו להבין את המנגנון. בתנאים החדשים הכילו העצים יותר פחמימות לא-מבניות — סוכרים ועמילנים המשמשים מאגר אנרגיה. ניתוח איזוטופי של פחמן הצביע על מגבלות קטנות יותר בחילופי הגזים במהלך הפוטוסינתזה. בסופו של דבר קלטו הצמחים פחמן ביעילות רבה יותר ויצרו רזרבות.
הצמיחה המהירה והעמידות ליובש הופכות עצים אלה לאטרקטיביים עבור פרויקטים לקליטת פחמן דו-חמצני. עם זאת, אותה יכולת מאפשרת להם לצאת מגבולות הנטיעות ולכבוש מערכות אקולוגיות טבעיות. בפטגוניה, בברזיל ובאזורים נוספים כבר נרשמו מקרים של התפשטות אורנים מיובאים, המתחרים במינים מקומיים ומשנים את התנאים לשריפות.
החוקרים מציינים כי גם מינים מקומיים דרומיים, למשל מן הסוג Nothofagus, מפגינים שילוב טוב של צמיחה ועמידות ליובש. הדבר פותח אפשרות להשתמש בשיקום יערות ובפרויקטים אקלימיים במינים שכבר מותאמים לתנאים המקומיים ואינם נושאים סיכון של פלישה.
התוצאות מדגישות עד כמה מורכבים יותר הקשרים הממשיים בין צמיחה, עמידות וסביבה מכפי שהניחו המודלים הקודמים.
