במרכז להצלת חיות בר במחוז קהון קאן בתאילנד מגיעים מדי יום גורי חתולי נמר זעירים, שנכוו בשדות קנה סוכר. עד לא מזמן מקרים כאלה היו נדירים, וכעת יש עשרות מהם בעונה.
חתול הנמר, או Prionailurus bengalensis, הוא טורף קטן החי ביערות ובשולי היער של דרום-מזרח אסיה. בשנים האחרונות אוכלוסייתו בתאילנד מתמודדת עם לחץ הולך וגובר: פיצול בתי גידול, שריפת שדות והתפשטות שטחים חקלאיים דוחקים את בעלי החיים קרוב יותר לאדם.
משנת 2023 מובאים למרכז מדי שנה עד 65 גורים — פי שישה יותר מבעבר. יותר ממחציתם נמצאים בשדות חרוכים עם כוויות ותשישות. העובדים מציינים שרבים מהגורים מגיעים תחילה לבתים של אנשים, שם מנסים להאכיל אותם, אך ללא טיפול מיוחד סיכויי ההישרדות שלהם יורדים.
במרכז מייצבים את בעלי החיים תחילה: מטפלים בכוויות, בזיהומים, בודקים אותם לנגיף כשל חיסוני חתולים, לפרוו-וירוס ולמחלת חתולים (דיסטמפר). כל אחד מהם מושתל בשבב, ורק לאחר מכן מועבר לכלובים מרווחים לשיקום. כאן, במשך חודשיים, הגורים לומדים לטפס, לצוד טרף חי ולהימנע מבני אדם.
שחרור הדרגתי, שבו בעלי החיים מתרגלים בהדרגה לחופש, מתברר כשלב מכריע. בלעדיו, לדברי המומחים, סיכויי ההישרדות בטבע יורדים בחדות. החתולים המשוחררים מועברים לפארק הלאומי פו פה מאן, אך גם שם המקומות כבר מוגבלים.
התמותה במרכז ירדה מ-60 ל-33 אחוזים הודות לפרוטוקולים משופרים ולהימנעות מהחזקה בבית. עם זאת, המספר ההולך וגדל של מקרי הגעה מצביע על בעיה מערכתית: אובדן בתי גידול מתאימים.
מרכזי השיקום נותנים לבעלי חיים בודדים הזדמנות שנייה, אך אינם פותרים את הסיבה השורשית — הצטמצמות השטחים הטבעיים. רק שימור ושיקום של שטחי יער יאפשרו לחתולי הנמר לחזור לקיום בר-קיימא ללא עזרה מתמדת של האדם.
