בתחילת אוקטובר 2026 הגיעה לשמורת בוקסה במערב בנגל טיגריסית בת שלוש שנים משמורת ולמיקי בביהר. היא הובאה בדרך האוויר במטוס צבאי, ולאחר מכן הועברה לכלוב מיוחד בשטח של כ-2.3 הקטאר. שם תסתגל החיה לפני שחרורה לטבע — זהו חלק מפרויקט לשיקום אוכלוסיית הטיגריסים באזור שבו לא היו תושבי קבע זה שנים רבות.
בוקסה הייתה פעם חלק מתחום התפוצה של הטיגריסים הבנגליים, אך בשנים האחרונות תועדו כאן רק נדירים שנעו מבהוטן או מאסאם. לפי נתוני מחלקת היערות של מערב בנגל, לטיגריסית מולמיקי לא היו עימותים עם בני אדם והיא העדיפה לצוד חזירי בר. מתוכנן להתקין עליה קולר רדיו למעקב אחר תנועותיה, ובשנים הבאות מתכוונים להביא עוד שניים-שלושה פרטים בשלבים.
אולם המומחים מצביעים על אתגרים של ממש. בשמורה מציינים בסיס מזון בלתי מספק, בתי גידול מקוטעים ונוכחות כפרים באזור הליבה. גורמים אלה עלולים להקשות על הסתגלות החיה ועל התבססות האוכלוסייה לטווח ארוך. הפרויקט "הצעה להגדלת מספר הטיגריסים ולשחרור רך בבוקסה" פרוס על פני חמש שנים וכולל ניטור, אך הצלחתו תלויה במידה רבה בשיפור תנאי הסביבה.
העברות מסוג זה מזכירות שתילת שתיל באדמה מדולדלת: בלי טיפול בשורשים — כלומר בבסיס הטרף ובהפחתת הלחץ האנתרופוגני — הצמיחה תהיה שברירית. במקרה של בוקסה מדובר לא רק בהשבת הטורף, אלא גם בהחזרת האיזון למערכת האקולוגית, שבה הטיגריס משמש אינדיקטור לבריאות היער.
סגירה זמנית של התיירות לכמה ימים סביב מועד השחרור מדגישה את רצינות ההכנות. פקידים ומומחים מכמה מדינות תיאמו את המבצע, כולל לכידה לאחר ניסיונות שנמשכו ימים רבים בתנאי גשם. זה מראה עד כמה מורכבת וגוזלת משאבים כל פעולה כזאת.
הצלחת ההשבה לטבע בבוקסה תהיה מבחן חשוב לאסטרטגיית שיקום הטיגריסים מחוץ לסונדרבאנס, אך היא תדרוש עבודה מערכתית עם בתי הגידול ועם הקהילות המקומיות.
