הטיגריסית מבהאר חוזרת לשמורת בוקסה: תיעוד חדש

ביערות שמורת בוקסה במערב בנגל, לאחר דממה ארוכה, יישמע שוב שאגת הטיגריס. ב-2 באוקטובר 2026 שוחררה שם טיגריסית בת שלוש, T138, משמורת ולמיקי בבהאר — זהו המקרה הראשון של השבה לטבע מזה עשורים באזור שבו לא הייתה אוכלוסייה יציבה במשך שנים רבות.

בחירת המקור אינה מקרית: את ולמיקי ובוקסה מפריד נוף דומה של הטראי — שפלות ביצתיות למרגלות ההימלאיה, עם עשבים צפופים ויערות. בוולמיקי גדלה אוכלוסיית הטיגריסים משמונה ב-2010 ל-54 לפי המפקד האחרון, מה שאיפשר להקצות פרטים להעברה בלי לפגוע באוכלוסיית המקור.

תחילה הוכנסה הטיגריסית לשחרור רך — למתחם מגודר בשטח של כ-2.3 הקטאר, כדי שתתרגל לסביבה החדשה. על צווארה קולר לוויין לניטור מתמיד: המומחים יעקבו אחרי תנועותיה, התנהגותה והסתגלותה באמצעות טלמטריה ומצלמות מלכודת. מתוכנן לשחרר שניים-שלושה טיגריסים נוספים בחודשים הקרובים, כדי ליצור בסיס לקבוצה המתרבה מעצמה.

אולם ההצלחה תלויה לא רק במספר הפרטים. בבוקסה נותרו אתגרים של ממש: בסיס מזון מוגבל, פיצול בתי גידול ונוכחות כפרים באזור הליבה של השמורה. בשנים האחרונות שוקמו כאן מאות הקטארים של כרי מרעה ושוחררו יותר מ-800 פרסתנים כדי להגדיל את הטרף, אך המומחים מציינים כי צעדים אלה עלולים להתברר כבלתי מספיקים בלי צמצום נוסף של הלחץ האנתרופוגני.

המיזם משתלב בתמונה רחבה יותר: בוקסה מחברת את יערות אסאם, בהוטן וצפון בנגל, ויוצרת מסדרונות אפשריים לנדידה. שובם של הטיגריסים עשוי לא רק לחזק את המערכת האקולוגית המקומית, אלא גם להחיות את התיירות באזור הדוארים, שבו יערות, מטעי תה וטבע פראי שכנו זה לצד זה מאז ומתמיד.

השבת הטיגריסית מבהאר לטבע מלמדת כיצד מאמצים ממוקדים להעברת בעלי חיים משטחים משגשגים יכולים להניע תהליך של שיקום בנופים שהתרוקנו — בתנאי שלאחר השחרור יבוא עבודה שיטתית לשיפור בתי הגידול ולהפחתת העימותים עם האדם.