בתחילת ספטמבר 2025 הבחינו תושבי השוליים הדרומיים של הפארק הלאומי פרסה בנפאל בעקבות טיגריסים סמוך ליישובים. הדיווחים הגיעו בזה אחר זה, והרשויות המקומיות יחד עם מומחי האגודה הזואולוגית של לונדון (ZSL Nepal) החליטו לא להמתין להתפתחויות.
הם התקינו שלוש מצלמות בזמן אמת באזורי יער שבהם הופיעו הטיגריסים בתדירות הגבוהה ביותר. בניגוד למצלמות שביל רגילות, מכשירים אלו העבירו את התמונות באופן מיידי. כבר כעבור שלושה שבועות תיעדה אחת המצלמות טיגריסית עם שני גורים ליד מקור מים. הפסים על צדה אפשרו לזהות את הנקבה לפי קטלוג מפקד הטיגריסים הלאומי ב-2022 — אותו פרט, אלא שכעת היא עם צאצאים שגדלו.
הסיטואציה הסתבכה בשל התקרבות פסטיבל דשאיין — נותרו שמונה ימים בלבד עד לתחילתו. בתקופה זו אנשים נכנסים ליער לעיתים קרובות יותר כדי לאסוף עצי הסקה, עשב וצמחים פולחניים. טיגריסית עם גורים עלולה להיות מסוכנת במיוחד במפגש מקרי. המומחים הכינו במהירות מפת סיכונים: הם סימנו תשעה יישובים וחמישה שבילים עיקריים שבהם ההסתברות למפגש הייתה הגבוהה ביותר. אחד הכפרים שכן במרחק של תשע מאות מטרים בלבד ממקום הצילום.
המידע על מיקומם המדויק של הטיגריסים לא פורסם כדי לא לעורר פאניקה. במקום זאת, בכפרים הפגיעים נערכו פגישות עם התושבים, הוצבו שלטי הסברה והוסברו כללים פשוטים: להימנע משבילים מסוימים, לא להשאיר בקר ללא השגחה ולדווח מיד על עקבות. תפקיד מרכזי מילאו המתנדבים המקומיים של "באג מיטרה" — "ידידי הטיגריסים", שכבר הוכשרו וצוידו בחומרים הנדרשים.
שרשרת מהירה כזו — מצילום ועד לנקיטת צעדים מעשיים — הראתה עד כמה ביעילות פועלות מערכות ההתרעה המוקדמת כאשר הן נשענות על ידע מקומי ועל רשתות קיימות. באזור שבו אירעו בעבר הן תקיפות טיגריסים והן הריגות כנקמה, הצליחו להסיט את הדגש מתגובה למניעה.
השילוב בין מצלמות מודרניות, זיהוי מדויק של בעלי החיים ואמון בין הפארק לקהילות אפשר להגן הן על בני האדם והן על הטיגריסים באזור היער המשותף. דוגמאות דומות מאשרות: מידע בזמן ופעולות מתואמות של תושבים מקומיים מסוגלים לשמר את האיזון העדין בגבול שבין הטבע הפראי ליישובי בני האדם.
