ברייקה, שם מילאו את האצטדיון בעיקר תלמידי בית ספר, ערכה נבחרת אנגליה שיעור של ממש. התוצאה 7:0 במשחק ליגת האומות נגד קרואטיה היא לא רק ניצחון מוחץ, אלא אות לכך שהקבוצה של תומאס טוכל לומדת לחיות עם הכאב של ההפסד בחצי גמר המונדיאל.
הארי קיין ובוקאיו סאקה רשמו צמדים, ג'וד בלינגהאם הוסיף שער ושלושה בישולים, אנתוני גורדון, מורגן רוג'רס והשאר השלימו את התבוסה. קרואטיה, שנחלשה בגלל הגיל ועונשי המשמעת של אופ"א, לא הצליחה להציב דבר מנגד. זהו ההפסד הגדול ביותר בתולדות נבחרת קרואטיה, אך לאנגלים חשוב יותר דבר אחר: לראשונה מזה זמן רב הכול התחבר לתמונה אחת שלמה.
טוכל כינה את ההופעה "חבילה מלאה" — מהדקה הראשונה ועד האחרונה שלטה הקבוצה גם עם הכדור וגם בלעדיו. אחרי ההפסד לספרד והניצחון על צ'כיה, המשחק הזה היה אישור: הכאב מחצי הגמר מול ארגנטינה לא נעלם, אבל כעת הוא פועל כזרז. "תמיד נישא את הצלקת הזאת", אמר המאמן, "אבל דווקא כך אנחנו מתקדמים".
ההתקדמות ניכרת במיוחד בהתקפה. רביעיית החלוצים פעלה כמנגנון אחד: קיין פינה מרחב, סאקה וגורדון ניצלו את האגפים, ובלינגהאם חיבר הכול במרכז. האנלוגיה פשוטה — כמו תזמורת מכווננת היטב, שבה כל כלי שומע את האחרים ואינו מושך את השמיכה לעצמו. בעבר משחקים כאלה הסתיימו לא פעם במשחק עצבני ובהחמצת הזדמנויות.
הופעת הבכורה של אלכס סקוט והמשחק הבטוח של אליוט אנדרסון במרכז השדה הוסיפו עומק. אנגליה לא רק הבקיעה, אלא שלטה בקצב ולא נתנה ליריבה הפוגה. זה כבר לא פרץ מקרי, אלא עבודה שיטתית שטוכל בנה מרגע הגעתו.
כמובן, קרואטיה היא לא ספרד ולא ארגנטינה. המבחן הבא יראה עד כמה יציבה ההתקדמות הזאת. אבל כבר עכשיו ברור: אנגליה הפסיקה לפחד מהכאב של עצמה והחלה להפוך אותו ליתרון. בספורט כך בדיוק נולדות קבוצות שמסוגלות ליותר מסתם מספרים יפים על לוח התוצאות.
