חוקרים מהמרכז למערכות ביורפואה של אוניברסיטת לוקסמבורג, יחד עם עמיתים מבית הספר לרפואה של הרווארד ומ-CIC bioGUNE, פיתחו גישה מערכתית לאיתור גנים המסוגלים להצעיר תאים ברמה המולקולרית.
במקום בגיל הכרונולוגי, התמקדו המדענים בגיל הביולוגי: הם יצרו מודל מבוסס למידת מכונה — מנבא של גיל טרנסקריפטומי — אשר על פי נתוני ביטוי גנים בתאי עור קובע עד כמה "צעירים" נראים התהליכים המולקולריים. המודל אומן על דגימות מתורמים ילדים ועד קשישים, ולאחר מכן נבחנו עשרות מועמדים ביכולתם להסיט חתימות גיליות לעבר נעורים.
מבין כל הגנים בלט SRSF1, המקודד חלבון המשתתף בעיבוד ובשחבור של RNA. הביטוי שלו גבוה יותר בתאים צעירים; העלאה מלאכותית של רמתו בתאים אנושיים מזדקנים העבירה את הפרופיל הטרנסקריפטומי שלהם למצב צעיר במידה ניכרת, ובמקביל שמרו התאים על זהותם ועל תפקודם — בעיה שבה נתקלו רבות מהגישות הקודמות לתכנות מחדש.
כדי לבדוק אם ההשפעה פועלת גם מחוץ לצלחת הפטרי, ערכו החוקרים ניסויים באורגניזמים מודל — תולעים זקנות ועכברים. ביטוי מושרה של SRSF1 האט את התפתחות השבריריות והיה קשור לעלייה בתוחלת החיים של עד 14 אחוזים. במקביל השתפרו מדדי התפקוד הביולוגי: תיקון רקמות, עמידות ופעילות פיזיולוגית בגיל מבוגר.
לדברי פרופסור אנטוניו דל סול, ראש קבוצות הביולוגיה החישובית ב-LCSB וב-CIC bioGUNE, המטרה הייתה ליצור מסגרת לחיפוש שיטתי אחר ווסתים של הזדקנות. "כעת יש לנו אסטרטגיה המאפשרת למצוא גורמים נוספים שיסייעו להבין טוב יותר את תהליכי ההזדקנות ולזהות דרכים לקידום הזדקנות בריאה בעתיד", הוא מציין.
גילוי SRSF1 מוצג כהוכחת היתכנות: בעתיד ניתן להרחיב את המודל למספר גדול יותר של גנים, מסלולים וסוגי תאים, ובהם כאלה הפגועים במחלות גיל. המחקר פורסם בכתב העת Nature Aging ונשען על נתונים משיתוף פעולה בינלאומי בתמיכת קרנות ייעודיות.
לפיכך, הגישה סוללת את הדרך לחיפוש ממוקד של התערבויות היכולות לתמוך בבריאות ובעצמאות בגיל מבוגר, תוך שמירה על זהותם ועל תפקודם של התאים.
