בעמק אויוק שבדרום סיביר, בין שכבות הקפאון של תיל טונוג 1, נתקלו הארכיאולוגים במשהו בלתי צפוי: יותר מאלף זרעי קנבוס שלמים, מסודרים בקפידה סביב קבריהם של אצילי הסקיתים. לצדם — גדילי שיער אדם שהשתמרו כמעט שלושת אלפים שנה. הניתוח גילה בהם עקבות של קנאבינול — חומר שנוצר בפירוקו של טטרהידרוקנאבינול, המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי של הצמח.
הממצא מתוארך לתחילת המאה השמינית לפני הספירה — לפני כ-2800 שנים. שישה זרעים עברו תיארוך פחמן רדיואקטיבי שאישר את גילם. השיער מהתא הקבורה המרכזי הניב אותות ברורים של קנאבינול ואותות חלשים של ה-THC עצמו. זוהי הוכחה כימית ישירה, ולא שאריות עקיפות בכלים או במחתות, כמו בממצאים סיניים מאוחרים יותר.
ראש המחקר, ג'ינו קספארי מאוניברסיטת ברן, יחד עם עמיתים מגרמניה ומרוסיה, מדגיש: הזרעים והעקבות בשיער באים מאותו קבר. הצמח מילא בבירור תפקיד בטקס הקבורה, והאנשים ככל הנראה השתמשו בו דווקא בשל השפעתו המשנה את התודעה. עד כה היו עדויות דומות עקיפות — תיאוריו של הרודוטוס על מרחצאות האדים הסקיתיים עם קנבוס, או ממצאים במחתות בני 2500 שנים.
השיער משמש כארכיון טבעי: חומרים מהדם נטמעים בשיער הגדל ונשארים בו לאורך זמן. טוקסיקולוגים בני ימינו משתמשים באותו עיקרון לניתוח. כאן איפשרה השיטה "לחקור" אנשים שחיו בעידן הסקיתים הקדומים — נוודים שתיליהם שומרים לא רק זהב אלא גם סודות של חיי היום-יום.
התגלית מרחיקה את ההיסטוריה הידועה של שימוש בקנאביס כמשכר בשלוש מאות שנים אחורה. היא מראה שהשאיפה למצבי תודעה משתנים אינה המצאה מודרנית, אלא מנהג עתיק השזור בטקסים ובקשרים חברתיים. זרעי הקנבוס בקבר מדגישים: הצמח הוערך לא רק כסיב או כמזון, אלא גם כאמצעי לחוויות מיוחדות.
החוקרים כבר החלו ברצף ה-DNA של הזרעים — זהו החומר הגנטי הקדום ביותר הידוע של קנאביס. בעתיד נתונים כאלה יסייעו להבין כיצד ומתי התפשט הצמח ובוית. בינתיים מזכיר הממצא: גם בתנאים הקשים של הערבה הסיבירית חיפשו אנשים דרכים להרחיב את גבולות התפיסה.
העקבות העתיקים בשיער ובזרעים מתיל טונוג 1 מלמדים להעריך שהצמחים והטקסים יכולים לקשר בין דורות לאורך מאות שנים, אם ניגשים לחקריהם בזהירות ובדיוק של שיטות.
