בערבות דרום אוקראינה, תל קבורה שהוקם עוד בתקופת הברונזה קיבל אל תוכו, כעבור אלפיים שנה, את קברו של לוחם סרמטי. ממצא זה בלשון החול ארבט, סמוך לכפר שצ'אסליבצבה במחוז חרסון, מראה כיצד הפכו תלי עפר עתיקים למקום מנוחה לדורות חדשים של נוודים.
החפירות בשנים 2018–2019, בראשות יורי בולטריק ואלנה פיאלקו מהמכון לארכיאולוגיה של האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה, חשפו בתל שגובהו 1.3 מטרים וקוטרו כ-42 מטרים 36 קבורות מתקופות שונות. רק אחת מהן התבררה כסרמטית. קברו של הלוחם, בן 25–35 שנים, היה ממוקם סמוך לפסגת התל, בבור צר שאורכו 1.8 מטרים. האיש שכב על גבו, ראשו לצפון-מערב, ידיו פרושות לאורך גופו, על מצע של חומר צמחי, אולי קליפה.
בין המלאי המועט בולט פגיון ברזל שאורכו 45–47 סנטימטרים עם גולת ניצב טבעתית. הנשק שכב ליד הירך הימנית — בדיוק כפי שנהגו הסרמטים לשאת אותו על החגורה. נשתמרו עקבות של נדן עץ. ליד הרגליים נמצאו עצמות של רגל כבש ועצם שכם, וכן כד חרס בעל ידית אחת. מנחות בשר כאלה אופייניות לנוודים של תקופת הברזל הקדומה.
ככל הנראה, הקבורה מתוארכת לתקופה שבין המאה הראשונה לפני הספירה למאה הראשונה לספירה. הכיוון של הראש לצפון-מערב וסוג הפגיון מאפשרים לקשור את הלוחם לשבט הרוקסולנים — אחת מהקבוצות הסרמטיות שחיו בין הדנייפר לדון. נוודים אלה נודעו בטקטיקת הפרשים שלהם, ומאוחר יותר התעמתו עם הלגיונות הרומיים על הדנובה.
למקום הממצא — לשון החול ארבט — הייתה חשיבות אסטרטגית: בקרבת מקום היו מעיינות מים מתוקים ואגמים מלוחים, ששימשו משאב חשוב. עקבות של מסחר, ובהם מטבעות וטמגות, מצביעים על קשרים עם ממלכת הבוספורוס ואולביה. הלוחם, ככל הנראה, השתייך לקהילה ששלטה על קטע חוף זה.
השימוש החוזר בתל קבורה מתקופת הברונזה אינו מקרי. נוודים בחרו לעתים קרובות בתלים קיימים, והעניקו להם משמעות חדשה. הדבר משקף לא רק תועלתיות, אלא גם המשכיות בתפיסת הנוף כמרחב קדוש, שבו משתלבים זה בזה גורלות של תרבויות שונות.
ממצאים כאלה מזכירים שבתי קברות בערבות אינם רק ארכיונים של העבר, אלא עדויות לקשר אנושי מתמשך עם האדמה ועם מסורות האבות.
