בהימלאיה, שבה קרחונים החזיקו במשך מאות שנים מסות עצומות של מים בשיווי משקל שברירי, חשפה האסון האחרון בנפאל את פגיעותו של אזור שלם. לפני שלושה שבועות גרם קריסת קרחון לשיטפונות עזים, שגבו את חייהם של יותר משמונת אלפים בני אדם בנפאל ובסין. כעת מומחים מרימים דגל אדום: אירועים דומים עלולים לחזור על עצמם בשמונה מדינות ששטחיהן נחצים בידי רכס ההרים.
ההימלאיה ורכס ההינדו־כוש הסמוך משתרעים על אפגניסטן, בנגלדש, בהוטן, סין, הודו, מיאנמר, נפאל ופקיסטן. כאן מרוכזים כארבעים אלף קרחונים. לפי דוח של חברת הייעוץ Systemiq, רק עשרים ואחד מהם מנוטרים באופן פעיל. קרח נמס וקרקע קפואה מפשירה מגבירים את האיום של מפולות, פריצות של אגמים קרחוניים והצפות נהרות, העלולים לשטוף יישובים שלמים.
חוקרת הקריוספירה מרים ג'קסון מדגישה את הצורך בחילופי נתונים בין המדינות. "נראה יותר ויותר אירועים כאלה", היא מציינת. "הקריוספירה משתנה במהירות רבה, ומספר האנשים החיים בסמוך לסכנות הולך וגדל". בלי ניטור משותף ומערכות התראה מוקדמת עלולות התוצאות להיות הרסניות אף יותר.
ההיסטוריה מלמדת שנהרות הרריים אינם מכירים בגבולות מדיניים. שיטפון המתחיל במדינה אחת עלול להציף עמקים במדינות שכנות. בנפאל הותיר אחריו הנהר טרישולי לאחר השיטפון בתים ושדות הרוסים, ומזכיר עד כמה קשורות זו בזו המערכות האקולוגיות של האזור. האנלוגיה פשוטה: קרחונים דומים לסכרים ישנים שהולכים ומאבדים מחוסנם, ובני האדם חיים קרוב יותר ויותר למורדותיהם.
המומחים מציעים צעדים קונקרטיים: להגביר את הניטור של הקרחונים, להסדיר חילופי מידע בזמן אמת ולגבש תוכניות פינוי. צעדים כאלה כבר סייעו באזורי הרים אחרים בעולם, שבהם מאמצים משותפים הפחיתו את מספר הקורבנות. בהימלאיה, לעומת זאת, חסמים פוליטיים ולוגיסטיים עדיין מונעים שיתוף פעולה מלא.
ככל הנראה, בלי פעולה מתואמת יגדלו הסיכונים. נתונים ראשוניים מצביעים על האצה בהמסת הקרח, והדבר נוגע לא רק לכפרים הרריים אלא גם למיליוני תושבים במישורים, התלויים בנהרות שמקורם בהימלאיה.
אחת ההגנות המהימנות ביותר היא חילופי ידע בזמן בין המדינות החולקות את ההרים האלה.
