באוקיינוס האטלנטי, שבו בדרך כלל משתוללות עוצמות הטבע בשיא העונה, שורר כבר יותר ממאה ימים שקט יוצא דופן. אף הוריקן אחד מתחילת העונה — תופעה שלא נראתה מאז 1950.
לפי נתוני החזאים, ההפוגה השיאית קשורה לאל-ניניו החזק. מדובר בתופעת אקלים הנוצרת באוקיינוס השקט, משנה את זרמי הרוחות בכל העולם ויוצרת תנאים הרסניים להיווצרות סופות טרופיות באוקיינוס האטלנטי.
גזירת הרוח — שינוי חד במהירות ובכיוון הרוח בגבהים שונים — ממש קורעת לגזרים את המערכות המתהוות. אוויר השוקע מעל החלק המערבי של האוקיינוס האטלנטי מדכא אף הוא את התפתחות העננות והמשקעים הנחוצים להוריקנים.
עד אמצע ספטמבר, בשיא הסטטיסטי של העונה, כאשר בדרך כלל נוצרים שניים או שלושה הוריקנים, נמנים באוקיינוס האטלנטי רק חמישה סופות טרופיות קצרות ימים. האחרונה שבהן, אדוארד, כמעט הגיעה לסף ההוריקן, אך נעצרה מול חופי טקסס ולואיזיאנה.
אפילו בשנים שקטות כאלה הסכנה אינה נעלמת כליל. סופות חלשות, כמו ארתור ביוני, מסוגלות להביא גשמים קטסטרופליים: בתוך יממה ירדו בלואיזיאנה יותר מ-73 סנטימטרים של משקעים, תוך שבירת שיאים ישנים.
ההיסטוריה מלמדת שהוריקנים פורצים לעיתים גם בעונות דלות בפעילות. בשנת 1992, כאשר היו רק שבע סופות, הוריקן אנדרו מקטגוריה חמש הכה בפלורידה בעוצמה הרסנית.
החלק המאוחר של העונה, שבו המערכות נוצרות לעיתים קרובות יותר סמוך לחופי ארצות הברית, נותר תחת מעקב. אל-ניניו ימשיך להשפיע על האטמוספרה, אך תנאים מקומיים במפרץ מקסיקו עשויים לתת הזדמנות למערכות בודדות.
ההפוגה השיאית מזכירה: האוקיינוס והאטמוספרה קשורים בחוטים מורכבים, ואפילו דיכוי עוצמתי של הפעילות אינו מבטל את הסיכון להתפרצויות פתע של עוצמות הטבע.
