במקטע ציורי של כביש 3 בדרום אלברטה, בין גבעות ומרגלות הרים, ניצבים לא רק עמודים וגדרות. מאחוריהם מסתתרת מערכת שלמה שמשנה את כללי המשחק בין הכבישים לבין חיות הבר.
פרויקט רוק קריק, המשתרע לאורך כעשרה קילומטרים, עלה 11 מיליון דולר. על פי תחזיות הפרובינציה, הוא יחזיר את ההשקעה כבר בעוד 15 שנים בזכות הירידה במספר ההתנגשויות עם בעלי חיים.
בעבר נאספו במקטע זה בממוצע 30 פגרי חיות מדי שנה. המספר הממשי של הקורבנות, על פי הערכות החוקרים, גבוה פי שלושה: בעלי חיים רבים מתרחקים מהכביש ומתים הרחק ממנו.
התנגשויות עם יונקים גדולים עלו לחברה כמעט מיליון דולר בשנה. המערכת החדשה אמורה לצמצם מקרים אלו ב-80 אחוזים, לאחר שבעלי החיים יתרגלו למעברים.
בבסיס הפרויקט עומדת עבודתם של ביולוגים מ-ויילדלייף סיינס סנטר וממכון מיסטאקיס. הם חוקרים את נתיבי הנדידה באמצעות קולרי GPS ומצלמות, כדי להבין היכן בדיוק מעדיפות החיות לחצות את הכביש.
הגדרות תוכננו תוך התחשבות בהרגלים של מינים שונים. עמודי פלדה וחלקים עליונים משופעים מונעים מדובים ומפומות לטפס מעליהם, ורשת בחלק התחתון מונעת מהם לחפור מתחתיהן.
מתחת לכביש הוקם מעבר מיוחד המוסווה כחלק מהנוף הטבעי. בארבעים הימים הראשונים לאחר ההפעלה, המצלמות תיעדו 45 מקרים של שימוש במעבר על ידי צבאים, זאבי ערבות, שועלים, דביבונים, אייל קורא ואפילו פומה.
דובי גריזלי עם גוריהם רק בוחנים בינתיים את הכניסה, אך זהו מצב תקין: טורפים גדולים זקוקים לזמן רב יותר כדי להתרגל למבנה חדש.
מעברים כאלו חשובים לא רק למען הבטיחות. הם שומרים על הרצף של האוכלוסיות: בעלי החיים יכולים לנוע בין מדרונות שונים, לחפש מזון ולהימנע מתנאים קשים.
ללא האפשרות לחצות את הכביש המהיר, הצד הצפוני והצד הדרומי של הדרך הופכים למבודדים, ולחיות נותרות רק מחצית מהאפשרויות להישרדות.
נתונים ראשוניים מראים כי בעלי החיים לומדים במהירות את המסלולים הבטוחים ואף מעבירים את ההרגל הזה לדורות הבאים.
פרויקט רוק קריק הוא דוגמה נדירה למקרה שבו צעדים להגנת הטבע מפחיתים בו-זמנית את עלויות תיקון המכוניות והטיפול בבני אדם.
מערכת הניטור אלברטה ויילדלייף ווטש מסייעת באיתור נקודות חמות חדשות ובשיפור המבנים בכבישים אחרים.
