באחו החופי של פמברוקשייר, בשטח האש הצבאי קסטלמרטין, נמצאו שוב זחלים של חיפושית השמן קצרת-הצוואר לאחר היעדרות של כמעט שישים שנה. תגלית זו, שנעשתה במהלך סקר בשנת 2026, היא פרי חיפושים שנמשכו שלוש שנים והעניקה תקווה לתחייה מחודשת של האוכלוסייה במקום היחיד הידוע בוויילס.
חיפושית השמן (Meloe brevicollis) קיבלה את שמה לא רק בשל צורת גופה הקומפקטית, אלא גם בשל הגנה יוצאת דופן: בעת סכנה היא מפרישה ממפרקי הברכיים נוזל שמנוני צהוב-כתום. הבוגרים חיים כשנה, פעילים ממרץ עד יוני ותלויים בדבורים יחידאיות. הזחלים נאחזים בדבורים, חודרים לקניהן וניזונים ממאגרי האבקה עד שיהפכו לחיפושיות בוגרות. רק כזחל אחד מתוך עשרת אלפים שורד.
המין דורש תנאים ספציפיים מאוד: אדמה חשופה להטלת ביצים, צמחייה צפופה למחסה ושפע של צמחים פורחים. אתרים כאלה בבריטניה אפשר לספור על אצבעות יד אחת, ואובדן בתי הגידול במאה העשרים כמעט הביא את החיפושית לכלל הכחדה. התיעודים האחרונים בוויילס תוארכו לשנות ה-1940, ובשנים 2022 ו-2025 בקסטלמרטין נמצאו רק בוגרים מתים.
השנה התמונה השתנתה: הזחלים התפלגו באופן שהוביל את המומחים לשער בקיעה מוצלחת מתטולה גדולה. לדברי אנה הובס מ-Bumblebee Conservation Trust, מדובר בעדות "מרגשת מאוד" לחידוש הרבייה. הפרויקט הוא חלק מתוכנית השיקום הוולשית Natur am Byth ומתחשב בצורכיהם של כמה מינים נדירים בעת ובעונה אחת — מדבורת הקרדר ועד צמחים מסוימים.
ממצאים כאלה מזכירים עד כמה שזורים זה בזה גורלם של החרקים ושל שותפיהם למערכת האקולוגית. הגנה על חיפושית אחת מחייבת שימור של שרשרת שלמה: דבורים, פרחים, קרקע ואפילו שטח אש צבאי שבו הדשא נותר ללא פגע.
ההצלחה בקסטלמרטין מראה שמאמצים ממושכים וממוקדים של ניטור וניהול בתי גידול יכולים להשיב מינים מגבול ההכחדה.
