בכרי הדשא הביצתיים שבהרי מערב צפון קרוליינה, לברדורים עם אפים מורכנים וזנבות מורמים סורקים את האדמה הלחה בתנועות זיגזג. מטרתם היא צבי ביצות זעירים, שנכנסים בכף היד ונחשבים לקטנים ביותר בצפון אמריקה. בקיץ 2026 השיקו שלושה ארגוני שימור טבע פרויקט פיילוט, שבו כלבים עושים את מה שביולוגים התקשו לעשות במשך שנים: מוצאים את הזוחלים הנדירים ואת קיניהם.
צבי הביצות נמצאים זה מכבר בסכנה. אוכלוסיותיהם סובלות מציד בלתי חוקי למטרות סחר ומפיתוח נדל"ני המשמיד את הביצות בהרים הגבוהים. הוריקן הלן בשנת 2024 כיסה את האזורים הנדירים האלה בטונות של חצץ וסחף, וצמצם את בתי הגידול הקטנים ממילא. הצבים מטילים רק שתיים עד ארבע ביצים בשנה ומגיעים לבגרות רק בגיל שבע, לכן כל קן הוא בעל חשיבות מכרעת.
בעבר, ביולוגים חיפשו את הצבים על ידי דקירת הבוץ במקל עץ והקשבה לנקישה האופיינית. זו עבודה מסוכנת: פעם אחת נתקלה ידו של חוקר בראשו של צב נשכן. כעת, הכלבים — הלברדורים פיט ולטי — מאומנים לזהות את ריחם של הפרטים הבוגרים. הזוחלים שנמצאים מצוידים במשדרי רדיו זעירים כדי לעקוב אחר תנועותיהם ובסופו של דבר להגיע לאתרי ההטלה.
לחיפוש קינים נדרש מומחה מסוג אחר. סטיבי — תערובת של רועה אוסטרלי וכלב בקר שמשקלה 16 קילוגרמים בלבד — עובדת לאט ובזהירות. היא נבחרה במיוחד בשל רמת עוררות נמוכה: כלב מהיר מדי עלול לחלוף על פני ריח חמקמק. לפני היציאה לשטח, סטיבי עברה "הטבעה" על דגימות ביצים מגן החיות, ולאחר מכן על קינים אמיתיים שנאספו בעזרת פדי גזה וצינורות מיוחדים.
הכלבים כבר הוכיחו את יעילותם. כבר בעונה הראשונה הם עזרו למצוא צבים בוגרים לצורך סימון. בעתיד מתכננים להשתמש בחוש הריח שלהם כדי לסייר באזורים חדשים המיועדים לשימור — מקומות שבהם העין האנושית לא תבחין בסימנים הדרושים. במקביל, ביצים מהקינים הפגיעים ביותר נשלחות לגן החיות של נוקסוויל ל"תוכנית צמיחה מואצת": לאחר שנה, הצאצאים משוחררים כשהם גדולים פי שלושה ובעלי שריון קשיח.
הפרויקט מראה כיצד כלי טבעי עדין — חוש הריח של הכלב — משלים את מאמצי האדם לשיקום מערכות אקולוגיות שבריריות. הכלבים חוזרים לניו יורק לאימון נוסף, בעוד הביולוגים ממשיכים בעבודתם בשטח.
אפו של הכלב עוזר לא רק למצוא צבים, אלא גם להבין טוב יותר אילו ביצות עדיין ניתן להציל לפני שייעלמו לנצח.
