הצרעות שייכות למשפחת הצרעעיים והן הגדולות ביותר בתת-משפחתן. הצרעה האירופית (Vespa crabro) מגיעה לאורך של 3–4 ס"מ, ואילו הצרעה האסייתית הענקית (Vespa mandarinia) מגיעה עד 5–6 ס"מ, עם מוטת כנפיים של כ-7–8 ס"מ. הן גדולות משמעותית מצרעות רגילות ומצרעות צהובות (yellowjackets).
הצרעות הן עוזרות מצוינות בגינה. הן צדות זחלים, זבובים, עכבישים ומזיקים אחרים, שאותם הן מאכילות את הזחלים שלהן. הצרעות הבוגרות ניזונות מצוף, ממיץ עצים ומפירות בשלים. כך, הן גם מאביקות צמחים וגם מווסתות את אוכלוסיות החרקים המזיקים.
הצרעות הן חרקים חברתיים. באביב, המלכה מתחילה לבנות קן על ידי לעיסת עץ וערבובו עם רוק — כך נוצרת עיסת נייר. הקנים יכולים להיות רב-מפלסיים (עד 10 מפלסים), בגודל של כדורגל ואף יותר, ולעיתים קרובות הם נמצאים בחללי עצים, מתחת לגגות או במקומות מסתור אחרים. לקן יש בדרך כלל כניסה אחת.
בניגוד למוניטין שלהן, הצרעות האירופיות הן די שוחרות שלום ולעיתים רחוקות תוקפות הרחק מהקן. הן תוקפניות רק כאשר הן מגינות על המושבה. לזכרים אין עוקץ כלל והם רגועים מאוד.
עוקץ עוצמתי וארס
- העוקץ של הנקבות חלק, ולכן הן יכולות לעקוץ פעמים רבות, מבלי למות (בניגוד לדבורים).
- הארס מכיל אצטילכולין, מה שהופך את עקיצת הצרעה לכואבת לעיתים קרובות יותר מזו של צרעות רגילות. צרעה ענקית אחת מסוגלת להרוג עד 30–40 דבורים בדקה.
ההבדל מצרעות
לצרעות יש "קודקוד" ראש גדול יותר באופן יחסי מאשר לצרעות אחרות. צרעות רבות בצפון אמריקה (למשל, bald-faced hornet) שייכות למעשה לצרעות צהובות, אך הן עדיין דומות מאוד.
הצרעות הן חלק חשוב מהמערכת האקולוגית, אף שהן מעוררות פחד בשל גודלן ועקיצתן. מוטב לא להפריע לקנים שלהן, ואז הן בדרך כלל לא יגרמו לבעיות.
