באותו יום ממש, ב-13 באוקטובר 2026, שלח המרכז למגוון ביולוגי שתי עצומות: אחת לרשויות מקסיקו ואחת לרשויות ניו ג'רזי. במקסיקו מדובר בצב הנדיר קסקיטו קורה (Kinosternon cora), הידוע בפרטים בודדים בלבד, ובכל המינים של הסוג Kinosternon. במדינה האמריקאית מדובר בצבי היהלום (Malaclemys terrapin), הטובעים במלכודות לסרטנים כחולים.
צבי הקסקיטו חיים במקווי מים מוגבלים במערב מקסיקו. מספרם הולך ופוחת בגלל אובדן בתי גידול ואיסוף בלתי חוקי. העצומה דורשת לכלול את קורה ברשימת המינים בסכנת הכחדה ולהרחיב את אמצעי ההגנה על כל הסוג. בלי צעדים כאלה, אוכלוסיות נדירות עלולות להיעלם בלי שרוב הציבור ישים לב.
בניו ג'רזי הבעיה שונה, אך לא פחות חריפה. צבי היהלום נלכדים במלכודות סרטנים וטובעים בלי יכולת להיחלץ. לפי הנתונים שבעצומה, כמעט 95 % ממקווי המים הגאותיים שבהם ידועים בתי גידול של צבי יהלום נותרו בלי אמצעים מחייבים לצמצום הלכידה הנלווית. התקנות הקיימות חלות רק על תעלות צרות ולגונות מלאכותיות.
מגבילים פשוטים מפלסטיק בפתח המלכודת מכניסים סרטנים אך חוסמים צבים. אמצעים כאלה כבר הוכיחו את יעילותם במדינות אחרות: תמותת צבי היהלום יורדת עד 94 %. נוסף על כך, העצומה מציעה איסורים עונתיים על לכידה באזורים פגיעים, תוכנית לאיסוף מלכודות "רפאים" נטושות ופיקוח מוגבר.
שתי הפניות מלמדות על דפוס אחד: האיומים על צבים נובעים לעתים קרובות מפעילות כלכלית יומיומית ולא מאסונות דרמטיים. הפתרונות קיימים ואינם יקרים, אך הם מחייבים שינוי של כללים והרגלים של דייגים. כשההגנה תלויה ברוחבו של פלג או בגבול מנהלי, בעלי החיים ממשיכים למות.
אמצעים פשוטים על מלכודות סרטנים ומעמד הגנה ברור למינים המקסיקניים אינם צעדים מופשטים, אלא צעדים ממשיים שעשויים לשמור על האוכלוסיות בעוד לא מאוחר מדי.
