מחקר שנערך על ידי צוות אוניברסיטת קיוטו ופורסם ב-16 באוקטובר 2026 בכתב העת iScience הראה כי בעלי חתולים המבלים יותר זמן בקרבה ישירה לחיות המחמד שלהם מדווחים לעתים קרובות יותר על מצב רוח חיובי. החוקרים בראשות סאהו טקאגי בחנו את האינטראקציה היומיומית של 19 בעלים ו-29 החתולים שלהם במשך חודש, תוך שימוש במשואות Bluetooth על קולרי החיות כדי למדוד קרבה פיזית, בבדיקות שתן להערכת רמות הורמונים ובשאלונים להערכת מצב הרוח של הבעלים.
התוצאות חשפו קשר הורמונלי בין חתולים לבני אדם: ריכוז האוקסיטוצין בשתן של החתולים היה בקורלציה חיובית עם רמת ההורמון הזה אצל הבעלים, ורמות אוקסיטוצין גבוהות יותר אצל החיות היו קשורות לרמת קורטיזול נמוכה יותר ולפחות רגשות שליליים אצל הבעלים. עם זאת, רמת האוקסיטוצין של החתולים נמצאה קשורה חזק יותר למצבים שליליים של הבעלים מאשר האוקסיטוצין של בני האדם עצמם.
מצב הרוח החיובי של הבעלים לא היה תלוי בכמה שנים הם חיים עם החתול, אלא היה בקורלציה ישירה עם משך הזמן הכולל של קרבה פיזית. החוקרים ציינו כי דווקא האינטראקציה היומיומית — כשהחתול מטפס על הברכיים, הבעלים מלטף אותו והחיה מגרגרת — משקפת את הקשר ההורמונלי הזה דרך אוקסיטוצין, המשתתף ביצירת קשרים חברתיים.
המתודולוגיה כללה תצפית על התנהגות החתולים כלפי הבעלים וכלפי אנשים זרים, וכן ניתוח הורמונלי, מה שאפשר להפריד את השפעת איכות היחסים מעובדת הבעלות על החיה כשלעצמה. מחקרים קודמים הניבו תוצאות סותרות דווקא משום שלא התחשבו במידת הקרבה שבה בני אדם וחתולים מקיימים אינטראקציה בחיי היומיום.
המחברים מדגישים כי העבודה מראה רק קשרים, ולא קשרי סיבה ותוצאה, והם מתכננים בעתיד לחקור לעומק רב יותר את ההשפעה ההדדית של חתולים ובני אדם דרך אינטראקציות יומיומיות. עבור הבעלים משמעות הדבר היא שהתועלת מהחתול אינה תלויה בעובדת נוכחותו בבית כשלעצמה, אלא בכמה זמן הם מבלים לצידו.
