מיין קונים הם לא סתם חתולים. הם דיפלומטים פרוותיים, רטריברים שעירים ומנהלי חמימות ביתית ביצור אחד. להלן סיפורים משעשעים בהשראת סיפורים אמיתיים של בעלים. אם אתם מגדלים מיין קון, תזהו בהם את חיית המחמד שלכם. אם לא – התכוננו, אולי זה הגורל.
הסיפור על מארס
יום אחד יצא הבעלים לעבודה והשאיר את דלת חדר הרחצה מעט פתוחה. כשחזר – ראה: הברז פתוח, האמבטיה מלאה למחצה, ובמרכזה, כמו כלב ים על קרחון, שוכב המיין קון מארס. כשראה את האדם, החתול לא נבהל. הוא הרים את ראשו לאט, הביט בעיניו, השמיע ״פררר-מיאו״ ממושך וקירב אליו בכפתו את ברווז הגומי הצף.
כשהמים נסגרו, מארס יצא מהאמבטיה, התנער (טווח הפגיעה – רדיוס של 1.5 מטרים) והלך למטבח לדרוש מגבת. ואוכל. כי טיפולי מים הם עבודה קשה.
״מנהל בקרת איכות״
סיפור על מיין קון שעובד מהבית. החתול החליט ״לעזור״. תחילה נשכב על המחשב הנייד – ״בדק את טמפרטורת המעבד״. אחר כך התחיל ״לערוך״ דוח, כשהוא לוחץ בכפתו על ה-Enter מדי 30 שניות. כשהבעלים פתח את המקרר, החתול הציץ פנימה, הנהן (בסגנון ״תקין״), אך שלף בעדינות נקניקייה בכפתו והניח אותה על השולחן. ״בשביל האיזון״, כנראה.
כעת הוא רשום רשמית כשותף-מייסד בעסק הביתי. השכר – 3 שקיות פאטה בשבוע, הזכות לישון על כביסה נקייה ושליטה מוחלטת בשלטי הטלוויזיה.
למה זה קורה? (קצר ולעניין)
- כלבים בגוף של חתול: מיין קונים עבדו היסטורית בחוות, צדו מכרסמים וליוו בני אדם. מכאן נובע האינסטינקט להביא חפצים, לעקוב ו״להשתתף״.
- ארסנל קולי: סלסולים, ציוצים, גרגורים – דרך תקשורת אבולוציונית בתנאים רועשים (ספינות, אסמים). בבית היא הפכה ל״יחידת משא ומתן״.
- אהבה למים: אבות הגזע חיו לעיתים קרובות ליד נהרות ונמלים, והפרווה הצפופה דוחת המים לא חששה מלחות. מכאן נובעת המשיכה לברזים, לכיורים ולמקלחות.
- גודל לעומת תפיסה עצמית: מיין קונים גדלים עד גיל 3–4 ולא מבינים זמן רב שהם כבר לא גורי חתולים. מכאן נובעים הניסיונות להידחק לתוך קופסאות, להתחבא מאחורי וילונות ולישון על הברכיים כאילו היו שרפרף.
- אם המיין קון עולל משהו, אל תנזפו בו. פשוט הביטו לו בעיניים. הוא כבר יודע שהוא אשם. אבל הוא סבור שכך בדיוק זה תוכנן מראש. ולמען האמת, קשה שלא להסכים איתו.
