מזרקת הצליל של אמיקה

ב-11 בספטמבר 2026 הלייבל העצמאי Emika Records הציג את הפרויקט Fountain Immersive. מועד יציאת האלבום נקבע ל- 30 באוקטובר 2026.

זהו המשך מרחבי של האלבום Fountain, שיצא במרץ. אך אמיקה מדגישה: מדובר לא ברמיקס רגיל, שאליו הוסיפו צליל מרחבי לאחר השלמת העבודה.

כל צליל ביצירה החדשה הולחן, הוקלט והוצב מלכתחילה בתוך מרחב אקוסטי רב-ממדי — עבור Dolby Atmos, Spatial Audio וכיפות פלנטריות.

בהקלטת סטריאו רגילה המוזיקה מגיעה בעיקר משני כיוונים — משמאל ומימין. מערכת אימרסיבית מאפשרת לפזר אובייקטים קוליים סביב המאזין, ובכלל זה מעליו. הקול יכול להתקרב מצד אחד, הפסנתר — להיפתח מלפנים, המקהלה — להתרומם מעלה, והמרקם האלקטרוני — לעבור לאט דרך כל המרחב.

היצירה זוכה לא רק למשך ולגובה, אלא גם לארכיטקטורה משלה.

אולפן בין העצים

כדי ליצור את האלבום הסבה אמיקה יחד עם הצוות את האולפן שלה ברוטווייל, סמוך ליער השחור הגרמני, למרחב אימרסיבי בפורמט 7.1.4.

תצורה זו כוללת שבעה ערוצים עיקריים סביב המאזין, ערוץ תחום נמוך אחד וארבעה רמקולים עליונים. היא מאפשרת לא רק לעטוף את האדם בצליל באופן אופקי, אלא גם לבנות אותו באופן אנכי.

האולפן נוצר הודות לקמפיין מימון המונים How To Make Music Immersive. אותה תמכו 293 אנשיםשאספו 24 843 אירו. לפרויקט הצטרפו גם Genelec ו-Dolby Laboratories.

כך החלל ליצירת מוזיקה הפך בעצמו ליצירה קולקטיבית: אנשים רבים עזרו למקום להתגלות, מקום שבו הצליל יכול היה לקבל כיווני תנועה חדשים.

ואף על פי כן, הטכנולוגיה כאן אינה הגיבורה הראשית. היא משרתת את מה שנוצר לפני כל ציוד — את החוויה האישית של היוצרת.

להפוך כאב ליופי

Fountain נולד לאחר לכתה של אמה של Emika — אמנית שלימדה את בתה מילדות להפוך כאב ליופי.

דימוי המזרקה הפך לבסיס לא רק לטקסטים, אלא גם לקומפוזיציה המוזיקלית של הפרויקט. המים עולים ממקור אחד, מתפצלים לטיפות אין-ספור, מחזירים אור וחוזרים. הם שומרים על טבעם, יהיו אשר יהיו הצורות שהם לובשים.

ביצירת העולם החזותי Emika פונה לאותם תהליכים: השתקפות, שבירה, עקיפה ופיזור של אור. המוזיקה והדימוי הולכים אחר עיקרון אחד — דחף אחד נפתח למגוון כיוונים.

הרגש האישי אינו נעלם כאן בתוך הטכנולוגיה. להיפך, המרחב עוזר לו להישמע מכל הכיוונים.

קול, אלקטרוניקה ומקהלה קדושה

Emika כתבה בעצמה את המוזיקה והטקסטים, ביצעה את קטעי השירה והפסנתר ויצרה את עיצוב הצליל של האלבום.

את הצליל האלקטרוני השלימו תזמורת כלי קשת ומקהלה, שהוקלטו באולפן של הטלוויזיה הצ'כית בפראג. בעבודה השתתפו Prague Metropolitan Orchestra והמקהלה Vox Pragae בניצוחה של המנצחת מיריאם נמצובה.

לשני קטעים יצר עיבודים המלחין הקטלאני ברנאט ויוואנקוס — אחד היוצרים הבולטים בני זמננו בתחום המוזיקה הרוחנית והמקהלתית. משימתו הייתה להנציח בצליל את רעיון העלייה.

כך בתוך Fountain Immersive נפגשים כמה שפות מוזיקליות:

• הקול האנושי;
• פסנתר;
• סינתיסייזרים אנלוגיים;
• אלקטרוניקה עמוקה;
• תזמורת כלי קשת;
• מקהלה רב-קולית;
• עיצוב צליל מרחבי.

הם אינם מונחים זה על גבי זה כשכבות נפרדות. כל אחד מהם מקבל מקום וכיוון משלו בתוך הארכיטקטורה הכוללת.

זהו ריבוי קולות שבו ההבדלים אינם מפריעים לשלמות, אלא יוצרים אותה.

האם אפשר לשמוע Dolby Atmos באוזניות?

הצליל המלא של מערכת 7.1.4 נחשף באולפן מצויד במיוחד, באולם קולנוע או בחלל ביתי עם אקוסטיקה מתאימה.

עם זאת, האלבום יהיה זמין גם ב-Dolby Atmos וב-Spatial Audio למכשירים ניידים ולאוזניות תואמים. למהדורה הדיגיטלית יצורפו קובצי אודיו מסוג MP4, שניתן להשמיע באמצעות מכשירים התומכים בצליל מרחבי.

מובן מאליו שאוזניות אינן הופכות לשנים-עשר רמקולים פיזיים. הן יוצרות במה מרחבית וירטואלית בעזרת עיבוד דיגיטלי. לכן הרושם יהיה תלוי במכשיר, בתוכנה ובתפיסה האישית של המאזין.

ההאזנות הפומביות הראשונות יתקיימו:

• 26 באוקטובר — בלונדון;
• ב-27 באוקטובר — בברלין;
• ב-28 באוקטובר — במינכן;
• ב-6 בנובמבר — ברוטווייל.

ו ב-22 בינואר 2027 בבוכום תיפתח סדרת הופעות בפלנטריות. לאחר מכן ייצא הפרויקט למינסטר, המבורג, לוצרן, שטוטגרט, ברלין, פראג וינה. בגרסת הפלנטריום יתחבר הצליל המרחבי לתמונות של האמן ההונגרי לאסלו ז'ולט בורדוש, שיוקרנו על הכיפה. Independent Record Label

כאשר המאזין הופך לחלק מהיצירה

במה קונצרטית רגילה משרטטת גבול בולט: כאן נמצא המבצע, שם — המאזין.

מוזיקה אימרסיבית הופכת את הגבול הזה לפחות מובהק. אירוע צלילי יכול להיווצר לא רק מלפנים, אלא גם מן הצד, מאחור או מעל הראש. האדם אינו מביט עוד ביצירה מנקודה אחת — הוא מוצא את עצמו בתוך תנועתה.

אולם אין פירוש הדבר שהטכנולוגיה יוצרת מאליה מוזיקה עמוקה יותר. הפורמט המרחבי מסוגל לחזק את הכוונה האמנותית רק כאשר כיוון הצליל נעשה לחלק מן היצירה עצמה, ולא לאפקט חיצוני.

ב- Fountain Immersive המרחב מתוכנן כפרמטר מוזיקלי מלכתחילה. הוא אינו מעטר שירים מוכנים — הוא משתתף בלידתם.

מה הוסיף האירוע הזה לצליל של הפלנטה?

מי המזרקה נראים כהמון טיפות נפרדות, אך כל אחת מהן נשארת המשך של מקור אחד.

כך גם המוזיקה יכולה להיפתח בקול, במקהלה, בכלי מיתר, באלקטרוניקה ובתנועה במרחב — בלי להתפצל לישויות נפרדות, אלא בגילוי פנים שונים של דחף אחד.

והאדם כאן אינו נמצא בנפרד מן הצליל. ברגע ההאזנה עובר הצליל דרך גופו, פוגש את זיכרונו ורגשותיו, ורוכש ניסיון שלא היה קיים לפני המפגש הזה.

ייתכן שהצליל האימרסיבי מזכיר לנו את מה שהמוזיקה הייתה תמיד: לא אובייקט לפני האדם, אלא תנועה חיה שבה מרחב, תנודה ותודעה מזהים את עצמם כיחידה אחת.