באולם המרווח ב-152 מקומות בסאות'-אוף-פיפט, שבו נשמעו בעבר נימות יפניות וקוריאניות, הדגש המרכזי הוא כעת על האש הפתוחה של הרובטה. נתח A5 ממיאזאקי או אקאושי מטקסס, עטוף בקרום פריך, מפיץ עשן קלוש ושומן עסיסי, ולצידו רולים עם ואגיו וגרסת החסילונים של העוף הצלוי המפורסם של גורדון, שבה במקום עוף פועמים חסילונים גדולים ופריכים.
מיאמי מכתיבה את הכללים שלה: הלחות הטרופית, התשוקה הלטינו-אמריקנית לטעמים עזים ולמסיבות עד הבוקר דורשות לא סתם מטבח אסייתי, אלא היבריד שבו סטייקים פוגשים טאקו בולגוגי ובקלה שחורה בקרוקטים. האדמה של פלורידה והקרבה לים כאן אינן מצויות במצרכים, אלא במצב הרוח — קלילות ואנרגיה שאי אפשר לשחזר בסניף בלונדון או בניו יורק.
רמזי והשף הראשי מייקל האוולס בנו מחדש את הקונספט במכוון לאחר ההפסקה בפעילותו של Lucky Cat הקודם. הם לקחו בחשבון שהעיר אינה מקבלת תבניות מוכנות: במקום תפריט אסייתי אוניברסלי, הדגש כעת על סטייקים פרימיום — USDA Prime, ואגיו אוסטרלי של בלקמור — ועל קוקטיילים עם נגיעות מקומיות, כמו מרגריטה עם קומקוואט ובזיליקום תאילנדי.
החתימה האנושית כאן ברורה: רמזי אומר שמיאמי ראויה למסעדה שנוצרה במיוחד עבורה, והאוולס, שעבד על התפריט, מחבר בין טכניקות יפניות-קוריאניות להשפעות מקומיות. הידיים וההחלטות שלהם קובעות כיצד בדיוק מתערבב העשן מהרובטה עם הרעננות הטרופית והחריפות הלטינו-אמריקנית.
כרגע הקונספט מתאזן בין מסורת למסחר: לאחר הסגירה ב-2025 התאימה הקבוצה את הפורמט לדרישות האורחים המקומיים — יותר סטייקים, מנות משפחתיות, לאונג' מאוחר. זה אינו משבר אלא אבולוציה, שבה הכלכלה והתרבות של העיר מאלצות את המותג להשתנות תוך שמירה על החתימה המוכרת של Lucky Cat.
הפתיחה מתוכננת ל-25 בנובמבר 2026 בכתובת 119 שדרת וושינגטון. פתוח מיום רביעי עד שבת, הזמנות דרך OpenTable ו-Resy; כדאי להגיע דווקא בשעות הערב, כאשר האולם עובר למצב לאונג' ואפשר לטעום סטייק עם נוף לרחוב הספוג באנרגיה של סאות' ביץ'.
במקום הזה האוכל הופך לביטוי של האופן שבו מותג גלובלי לומד להקשיב לעיר מסוימת — וכתוצאה מכך נולד טעם שאי אפשר לשחזר בשום מקום מלבד מיאמי.
