טכנולוגיות נוירו, נתונים ממצפה נייטרינו, פילוסופיה בודהיסטית ותפיסות קדומות של הטבע הופכים לחומר הגלם של אמנותה של מריקו מורי. הרטרוספקטיבה רחבת ההיקף שלה בטוקיו מאחדת כ-40 יצירות שנוצרו במשך שלושה עשורים וחושפת חיפוש אמנותי שבו הטכנולוגיות מסייעות לאדם לחוש שהוא חלק מעולם גדול הרבה יותר.
"אני לא מאמינה שהכול מוגבל למה שאנחנו רואים", אומרת מריקו מורי.
המחשבה הזו עוברת דרך יותר משלושה עשורים של יצירתה. האמנית היפנית פונה אל מה שבדרך כלל נשאר מחוץ לתפיסה הישירה: אל הקשרים בין התודעה, הגוף, הטבע והתהליכים הקוסמיים. ביצירותיה טכנולוגיות דיגיטליות, מחקרים מדעיים ומסורות רוחניות הופכים לדרכים שונות להתקרב אל הבלתי נראה.
ב-31 באוקטובר 2026 ב-Mori Art Museum בטוקיו נפתחה התערוכה Mariko Mori: All That Shines ("מריקו מורי: כל מה שזוהר"). זוהי הרטרוספקטיבה הגדולה הראשונה של האמנית ביפן לאחר התערוכה Pure Land במוזיאון לאמנות מודרנית בטוקיו בשנת 2002. התערוכה מאחדת כ-40 יצירות שנוצרו במשך יותר מ-30 שנים, והיא מופקת על ידי Mori Art Museum בשיתוף עם Solomon R. Guggenheim Foundation.
אמנות שיוצאת אל מחוץ לכותלי המוזיאון
היקף החיפוש האמנותי של מורי מתגלה לא רק באולמות המוזיאון. בשנת 2010 היא ייסדה את Faou Foundation כדי ליצור יצירות אמנות ציבוריות קבועות במקומות טבעיים ייחודיים ברחבי העולם. הפרויקט מתוכנן כסדרה של שישה מיצבים site-specific — אחד בכל אחת משש היבשות המיושבות. חלק חשוב מן החזון הוא האינטראקציה עם הקהילות המקומיות והתשומת לב למורשת הטבעית והתרבותית של כל מקום.
שתי היצירות הראשונות הוצבו באי מיאקו ביפן ובריו דה ז'ניירו בברזיל. Primal Rhythm: Sun Pillar (2011) — עמוד אור על צוק חופי, הקשור לתנועת השמש ולנקודת ההיפוך החורפית. Ring: One with Nature (2016) — פסל ליד מפל ואו דה נויוה, שצבעו משתנה מכחול לזהב בהשפעת אור השמש. היצירה השלישית של הפרויקט, Peace Crystal (2016–2024), הוצגה בוונציה בשנת 2024; בהמשך מתוכנן להעבירה לאתיופיה להצבה קבועה.
מדימוי קיברנטי לאחדות
באמצע שנות ה-1990 משכה מורי את תשומת לבו של עולם האמנות בסדרה Cyborg (1994–1995) וביצירה Birth of a Star (1995). היא שילבה יסודות מתרבות האנימה היפנית, ממשחקי הווידאו, מהקוספליי ומהאופנה עם דימויים דיגיטליים שבהם הופיעה בעצמה בדמויות של גיבורת עתיד. יצירות אלה חקרו את נזילות הזהות ואת הגבולות שבין האדם לטכנולוגיה.
בהדרגה עבר עניינה של האמנית מדימויים של התרבות העירונית המודרנית לשאלות רחבות יותר — על התודעה, החיים והמוות, וטבע הקיום. בעבודתה הופיעו קוסמולוגיה בודהיסטית, תפיסות קדומות של העולם ומחקרים מדעיים.
אחת היצירות המרכזיות של תקופה זו הייתה המיצב האינטראקטיבי Wave UFO (1999–2002). המבקר שוכב בתוך מבנה גדול דמוי קפסולה וחובש אבזר מיוחד הקורא את הפעילות המוחית. על מסך כיפתי מופיעים דימויים המגיבים לגלי המוח, ולאחר מכן מוצג הווידאו Connected World. כך הופכים תהליכים פנימיים של הגוף לחלק מן החוויה החזותית, והצופה — למשתתף ביצירה. בתערוכה בטוקיו קיימת האפשרות לעבור את החוויה הזו, אולם מספר המקומות מוגבל.
כאשר תהליכים בלתי נראים הופכים לדימוי
ביצירה Tom Na H-iu (2006) פונה מורי לתופעות שאי אפשר לראות בעין בלתי מזוינת. הפסל קשור לנתונים ממצפה הנייטרינו Super-Kamiokande במכון לחקר קרינה קוסמית של אוניברסיטת טוקיו. הוא מגיב לנייטרינו הנוצרים, בין היתר, כתוצאה מתהליכים על השמש, באטמוספרה של כדור הארץ ובהתפוצצויות כוכבים רחוקות. נתונים אלה מומרים להבזקי אור, ובכך הופכים אירועים קוסמיים בלתי נראים לחלק מן החוויה האמנותית.
השם Tom Na H-iu מרמז למילה קלטית קדומה המציינת את העולם שמעבר לחיים. ביצירה זו נפגשים נתונים מדעיים ותפיסות קדומות על קיום לאחר המוות לא כהסברים סותרים זה את זה, אלא כדרכים שונות להבין את מה שנמצא מעבר לתפיסה האנושית.
כאשר הבלתי נראה הופך לאור פנימי
מאחורי התעניינותה של מורי בחלל, בתרבויות עתיקות ובטכנולוגיות חדשות עומדת שאלה אישית. לאחר מות אביה, כשהייתה האמנית בשנות העשרים המוקדמות לחייה, היא החלה לתהות אם הקיום האנושי אכן מסתיים עם המוות. בחיפוש אחר תשובה פנתה לבודהיזם ולאסטרופיזיקה, ביקרה במקומות קדושים עתיקים ושיתפה פעולה עם מדענים ומהנדסים בפיתוח טכנולוגיות שיאפשרו לאדם לחוש קשר עם היקום.
בדברי הפתיחה שלה לתערוכה מנסחת מורי רעיון שהפך לאחד המפתחות להבנת יצירתה:
"בעבודתי הגעתי בהדרגה למחשבה שאם קיים משהו כמו נשמה, ייתכן שהיא האור — חלק מקיום רחב יותר".
ארבעה פרקים של מחקר אחד
התצוגה בנויה לפי סדר כרונולוגי ומחולקת לארבעה חלקים: Birth of a Star ("הולדת כוכב"), Connected World ("עולם מחובר"), Primal Memory ("זיכרון קדמון") ו- One with Nature ("אחדות עם הטבע"). יחד הם מראים כיצד השתנתה השפה האמנותית של מורי וכיצד התרחב בהדרגה מעגל שאלותיה — מדימוי האדם בחברה הטכנולוגית ועד לזיקה בין כל צורות החיים.
הפרק האחרון מוקדש לפרויקטים של Faou Foundation וכולל מיצב וידאו חדש All That Shines (2026). על מסך LED גדול מוצגים נופים של מקומות הקשורים לעבודותיה של האמנית: Primal Rhythm: Sun Pillar, Ring: One with Nature והאוקיינוס שליד הסטודיו שלה Yuputira באי מיאקו. זה אינו שידור חי, אלא וידאו המחבר את חלל המוזיאון עם נופי הטבע שמחוצה לו.
שם התערוכה — All That Shines ("כל מה שזוהר") — אפשר לקרוא באופן רחב יותר מאשר כהצבעה בלבד על אפקטי האור ביצירות. עבור מורי האור הופך לדימוי של מה שמקשר בין צורות קיום שונות ומאפשר לחוש בנוכחותו של הבלתי נראה. אמנותה אינה מנסה להסביר את מבנה היקום. היא מציעה לרגע לצאת אל מעבר לגבולות המבט הרגיל ולחוש את עצמך כחלק מעולם שבו האדם, הטבע והקוסמוס אינם מתקיימים בבידוד זה מזה.
