ארכיאולוגים איטלקיים גילו מתחת ליסודות כנסיית הקבר בירושלים מכלול מבנים מהמאה הראשונה, שטופוגרפיה ואופיים תואמים את תיאור מקום הצליבה והקבורה של ישוע המשיח בברית החדשה. החפירות נערכו בהנחייתה של הארכיאולוגית פרנצ'סקה רומנה סטסולה.
מה בדיוק נמצא מתחת לכנסייה
מתחת לרצפת האבן של הבזיליקה מהמאה הרביעית חשפו החוקרים כמה שכבות ארכיאולוגיות. בעומק המתאים לתקופה שלפני חורבן ירושלים בידי הרומאים בשנת 70 לספירה, תועדו:
- מחצבת אבן עתיקה, שבה בתקופה קדומה יותר נחצבה אבן גיר ירושלמית לבנה. כאשר פסקה חציבת האבן, כרויות נטושות אלה כוסו באדמה פורייה.
- עקבות של חלקות חקלאיות מעובדות — תלמים, שברים של מערכות השקיה ועקבות של מערכות שורשים.
- שרידי גן: זוהו עקבות של עצי זית וגפני יין. תיארוך ראשוני של השרידים האורגניים מצביע על המאה הראשונה לספירה — התקופה שאליה מייחסים באופן מסורתי את חייו הארציים של ישוע.
- קבר סלע בעל מבנה האופייני למסורת הקבורה היהודית של המאה הראשונה. בסמוך נמצא מבנה אבן עגול — ככל הנראה שריד של אבן גולל, שבה נאטם פתח הקבר.
התאמה לטקסט הבשורות
הממצא משחזר בעקביות פרטים שתועדו במקורות בשורתיים שונים. הבשורה על-פי יוחנן מציינת במפורש את קיומו של גן: "ובמקום אשר נצלב שם היה גן, ובגן קבר חדש אשר עוד לא הושם בו איש" (יוחנן 19:41). דווקא שרידי נטיעות הזית והגפן, שאותרו על ידי המשלחת האיטלקית, מעניקים לטקסט זה אישוש ארכיאולוגי.
הבשורות על-פי מתי, מרקוס ולוקס, לעומת זאת, מתארות את הקבר כ חצוב בסלע וסגור באבן — מה שמתאים למבנה שנמצא עם אבן הגולל. לדברי פרנצ'סקה רומנה סטסולה, השדות והגן שנמצאו היו ממוקמים בדיוק באזור שבו במאה הראשונה השתרע השטח בין חומות העיר ירושלים לבין גבעת הסלע של גולגולתא.
עמדת החוקרים
ראש הצוות מדגיש: הממצאים הארכיאולוגיים אינם מספקים הוכחה מדעית שאין עליה עוררין לכך שבקבר הספציפי הזה נקבר דווקא ישוע המשיח. טענה כזו חורגת מגבולות היכולת של הארכיאולוגיה כדיסציפלינה.
עם זאת, תוצאות החפירות מראות שלמקום, הנערץ על ידי נוצרים כמעט אלפיים שנה, יש מאפיינים החופפים בעקביות לתיאורי הברית החדשה. הנוף של המאה הראשונה — מחצבה נטושה שהפכה לגן עם נטיעות זית וגפן, וקבר סלע מחוץ לתחומי העיר — תואם לחלוטין את הטופוגרפיה שתיארו האוונגליסטים.
הרקע ההיסטורי
כנסיית הקבר נבנתה בפקודת הקיסר קונסטנטינוס הגדול במאה הרביעית, לאחר שהעולה לרגל, המלכה הלנה, זיהתה את המקום כמקום הצליבה והקבורה. לפני כן, במאה השנייה, הורה הקיסר אדריאנוס לשפוך פלטפורמה מעל גבעת הסלע ולהקים עליה מקדש פגאני לאלה ונוס — דווקא השפיכה הזו, כפי שהראו החפירות, שימרה את הנוף הקדום יותר של המאה הראשונה.
הודות לכך שהבנייה הרומית למעשה "חתמה" את השכבות הקדומות יותר, הצליחו הארכיאולוגים לגלות בדיוק את הסביבה שבה, על פי העדות הבשורתית, התרחשה הקבורה. המשלחת האיטלקית אישרה: מתחת לשכבות בנות מאות השנים של שיפוצים ביזנטיים, צלבניים ועות'מאניים נשתמר בדיוק אותו סוג נוף — גן לצד קבר סלע מחוץ לתחומי העיר — המתואר בבשורות.
