הצהריים כבר מזמן פינו מקום ללילה עמוק של שנת 1977 בבסיס אלסוורת' שבדרום דקוטה. שני שומרים צעירים מצוות האבטחה — מריו וודס ומייקל ג'ונסון — קיבלו התראה: אזעקה נשמעה במשגר November-5, שבו נמצא ראש נפץ תרמו-גרעיני פעיל. הם נסעו לבדוק את ההיקף. מה שחיכה להם בחושך קרע את עולמם הרגיל לגזרים.
מעל המתקן ריחף מבנה ענק וזוהר בגודל של גוש בניינים עירוני שלם. האור היה בלתי רגיל, כמעט מוחשי. מתוכו ירד כדור כהה, שחלף באיטיות סביב משאיתם. אל החלון התקרבו ארבע דמויות — אפלות, מוזרות, בבירור לא אנושיות. הן אמרו רק שלוש מילים: "אל תפחדו". מכאן הזיכרון נקטע. לאחר יותר מחמש שעות, שניהם התעוררו במרחק שמונה וחצי מיילים מהעמדה, ליד סכר ניואל. ג'ונסון ישב ליד ההגה, כאילו קפוא. האדמה סביב המכונית הפכה לבוץ, אף שהשדה היה אמור להישאר קפוא עד היסוד.
בבסיס חיכו להם חקירות. וודס סיפר על האור והשעות האבודות, אך השמיט את היצורים — ושמר על הסיווג הביטחוני. ג'ונסון תיאר הכל. הוא טוען שבאותו לילה נחקר עם סרום אמת, לאחר מכן הורד בדרגה, נשלח לעבודות משק, ושוחרר עם קוד סיווג שפסל אותו משירות צבאי עתידי. דרכיהם נפרדו. במשך עשורים ג'ונסון הדחיק את הזיכרונות, עבר תקופות קשות. וודס חיפש את שותפו דרך ה-FBI, אגף המודיעין של חיל האוויר, ועדות הסנאט ומשרד הפנטגון לענייני עב"מים. שלושים שנה — ולא כלום.
הכול השתנה כשצופה בתוכנית American Alchemy, שמנחה אותו ג'סי מיקלס, שלח קישור לעמוד בפייסבוק. צוות התוכנית איתר את מייקל ג'ונסון. שבוע לאחר מכן הוא כבר היה על הקו. כששמע רק את שם הבסיס ואת חודש האירוע, הוא אמר בעצמו: "עב"מ". המארגנים ערכו שיחת טלפון, ולאחר מכן הביאו את שניהם לאוסטין. לראשונה מזה כמעט חמישים שנה, שני גברים נמצאו באותו חדר — כבר באולפן התוכנית. שם נערכו גם סשנים נפרדים של רגרסיה היפנוטית בזמנים שונים ובלי יכולת לשמוע אחד את השני. הסיפורים שלהם תאמו בפרטים מרכזיים.
צצו גם עקבות חומריים מוזרים: כפפתו שנעלמה של וודס, שג'ונסון ראה על רצפה מבריקה, שלא דמתה לשטיחוני המשאית; כוויה על היד, שממנה נלקחה לאחר מכן דגימת רקמה. סוכן שירות החקירות המיוחדות של חיל האוויר, ריק דוטי, הודה מאוחר יותר שנכח בחקירה, וסבור שהאירועים המתוארים אכן התרחשו. באחת השיחות נשמעה אמרה, כאילו נשמעה מנציג לוס-אלמוס: מערכות הנעה של כלי טיס כאלה לא בונים אותן — מגדלים אותן, והחומר מסוגל להתמסמס.
שני סיפורים בלתי תלויים, שמופרדים בכמעט חמישים שנה של שתיקה, מונחים כעת זה לצד זה. מה בדיוק התרחש באותן שעות מעל טיל גרעיני ולאן נלקחו השומרים, נותרה שאלה פתוחה שממשיכה למשוך תשומת לב של אלה שמחפשים תשובות מעבר להסברים המקובלים.
