לפני מספר ימים בפודקאסט Bigelow Podcast יצא ראיון המיוחל, שבו החוקר האגדי ז'אק ואלה ישב סביב שולחן אחד עם רוברט ביגלו, קולם קלהר וג'ורג' קנאפ. השיחה הייתה איטית, כמעט אינטימית, אך מלאה בפרטים שגורמים להסתכל מחדש על תעלומות ישנות.
ואלה התחיל בהצהרה פשוטה: חלק מהעב"מים, כך נראה, נוצרו במטרה להתרסק. לא בגלל תקלות טכניות ולא באשמת ההגנה הארצית. לדבריו, הנפילות הללו יכולות להיות חלק מתכנון – דרך להשאיר אחריהן עקבות חומריים שאנשים ימצאו בהכרח, יחקרו ויתחילו להבין. הרעיון נשמע מוזר, כמעט פרובוקטיבי, אבל בפיו של אדם שאסף במשך עשרות שנים נתונים על חומרים מוזרים, עדויות ו"מכללה בלתי נראית" של חוקרים, הוא מקבל משקל מיוחד. ואלה אינו טוען שהוא יודע את המנגנון המדויק. הוא רק מצביע על דפוס: יותר מדי מקרים שבהם עצמים התנהגו כאילו נפילתם הייתה מתוכננת.
מחשבה זו זורמת באופן הגיוני להודאה חשובה אחרת. ואלה הכריז כי לא ימשיך לנהל ולפרסם את כתבי העת המפורסמים שלו "Forbidden Science". לא בגלל עייפות או אכזבה. להיפך. לדבריו, הגיע עידן חדש. הרשויות בוושינגטון וחלק ניכר מהקהילה האקדמית מכירים כעת בכך שהתופעה אמיתית. "דף חשוב מאוד נהפך, וזה בלתי הפיך", אמר. שבעים שנות המחקר האחרונות נשארו בעבר. עכשיו נדרשים כלים אחרים וגישות אחרות.
במרכז תשומת הלב, לדעת ואלה, צריך לעמוד לא כל כך "מי הם", אלא כיצד נוכחותם משנה אותנו. הוא פקפק זה מכבר בכך שמדובר בחוצנים במובן הקלאסי. אלא במשהו שמקיים אינטראקציה עם התודעה האנושית, התרבות ותפיסת המציאות ברמה עמוקה יותר. קלהר נזכר ביצורים מוזרים בחוות סקינווקר, ואלה דיבר על התיאוריה שלו על "מערכת בקרה", וכולם יחד דנו כיצד חקר אינטליגנציה לא-אנושית משתלב יותר ויותר עם שאלות של תודעה.
בהקשר זה, הסיפור של כדור בוגה נראה מעניין במיוחד. במרץ 2025 מעל העיר הקולומביאנית בוגה, עדים תיעדו עצם מתכתי קטן שנע בזיגזג, ולאחר מכן ירד לשדה. הכדור החלק שנמצא, ללא תפרים, הכיל בתוכו מיקרו-כדורים, ליבה ורשת של סיבים דקים. הופעתו – חפץ שלם ומוכן לחקר – כאילו ממחישה את רעיונו של ואלה: לפעמים עצמים משאירים אחריהם לא כאוס, אלא משהו שמזמין לחקירה.
השיחה אינה מציעה תשובות מוכנות. היא משאירה תחושה שמאחורי התמונות המוכרות של עצמים מעופפים ושברים מסתתר משהו עדין ומוזר יותר. משהו שכבר מזמן צופה בנו, לפעמים משאיר אחריו חתיכות מתכת או כדורים שלמים, לפעמים רק שאלות שאי אפשר להתעלם מהן. ועכשיו, כשהדלתות הרשמיות סוף סוף נפתחו מעט, השאלות הללו נשמעות חזק יותר מאי פעם.
ואלה, כך נראה, מוכן לזוז הצידה ולהפוך למשאב עבור אלה שיבואו אחריו. אבל המחשבה האחרונה שלו עדיין תופסת: אם חלק מהמכשירים אכן תוכננו ליפול, אז מה בדיוק הם רצו להראות לנו?
