בארבעה באוקטובר, ביום בעלי החיים, תשומת הלב מופנית במיוחד לנהר היאנגצה: במהלך עשור של צעדי הגנה נרחבים, גדלו במידה ניכרת אוכלוסיותיהם של כמה מיני מפתח.
כתב העת The Economist מדווח על חדשות נפלאות ומעוררות תקווה רבה.
החדקן הסיני, שחי על פני כדור הארץ כבר כ-140 מיליון שנה, זכה לאתרי הטלה מלאכותיים באזור יִיצ'אנג. עשרות אלפי דגיגים שוחררו שם, ובטבע הופיעו הדורות הראשונים המסוגלים להתרבות באופן טבעי.
גם הפוקנת חסרת הסנפיר של היאנגצה — סמל הנהר — מציגה מגמת התאוששות. לפי הספירות האחרונות, מספרה הגיע ל-1426 פרטים, ארבע מאות יותר מאשר לפני עשר שנים. המים הנקיים והגבלת התנועה בנהר אפשרו לבעלי החיים להופיע לעיתים קרובות יותר על פני המים ולצוד בלי החשש שאפיין אותם בעבר.
גם שאר יושבי הנהר לא נותרו מאחור: דג יאן-ג'ה-יו, הבְּרֵם דמוי הכִּידון וארבעת הזנים העיקריים של הקרפיוניים. האיסור על דיג מסחרי והקמת אזורים להגנת דגים השיבו להם את שטחי המזון המוכרים להם. באזורים מסוימים בנהר צפיפות הדגים כבר מתקרבת לרמות ששררו לפני תחילת הדיג האינטנסיבי.
השינויים האלה הם תוצאה לא של פעולות חד־פעמיות, אלא של מדיניות שיטתית של ״ההגנה הגדולה על היאנגצה״. צמצום הזיהום, שיקום שטחי ההצפה וניטור מתמיד יצרו תנאים שבהם הטבע החל להשיב לעצמו את האיזון שאבד.
מעודד במיוחד לראות שההצלחות ניכרות לא רק במספרים, אלא גם בהתנהגות בעלי החיים: הפוקנות משחקות כעת ליד ספינות מחקר מיוחדות, והחדקנים מתרגלים לאתרי הטלה חדשים. תצפיות כאלה מאשרות שהצעדים נושאים פרי ושיש להם השפעה ארוכת טווח.
הניסיון בן העשור בנהר היאנגצה מראה שפעולות עקביות לשיקום בתי הגידול יכולות להשיב לנהר את תושביו המקוריים ולשמר אותם למען הדורות הבאים.
