ביערות הטרופיים של מרכז ודרום אמריקה מבלים עטלפי החדק הזעירים (Rhynchonycteris naso) את ימיהם בצמוד לגזעי עצים. פרוותם המנומרת וכנפיהם משתלבות בקליפה, אך בית הגידול הפתוח הופך אותם לפגיעים בפני ציפורים ועכבישים. כדי לא למשוך תשומת לב, העטלפים הללו לא רק מסווים את עצמם חזותית, אלא גם מתקשרים ומנווטים בעזרת צלילים שנשארים מחוץ לטווח השמיעה של רוב הטורפים והטרף.
מחקר חדש שפורסם ב-Annals of the New York Academy of Sciences מראה שעטלפי החדק משתמשים בתדרים הגבוהים מ-40 קילו-הרץ — הסף שמעבר לו בדרך כלל אינם שומעים אויביהם הטבעיים. האדם קולט צלילים רק עד 20 קילו-הרץ, ולכן אותות רבים של העטלפים אינם מובחנים עבורנו. חוקרים ממוזיאון הטבע בברלין ומהמכון הסמית'סוני למחקר טרופי הקליטו בקוסטה ריקה לפחות 22 סוגי הברות ו-17 צירופים, שביניהם שולטים "ווים" גבוהים — סדרות צלילים הנושאות מידע על מינו של הפרט ועל זהותו הייחודית.
העטלפים "מדברים" במיוחד בעונת החיזור. הזכרים מבצעים שירים מורכבים, אך גם הם נשארים בעיקר בתחום האולטרסאונד. אותות האיכון ההדדי (אקולוקציה) שלהם התבררו כגבוהים מאלה של מינים קרובים באותו גודל. החישובים הראו: עש מסוגל לשמוע עטלף מתקרב רק ממרחק של פחות משלושה מטרים, מה שמעניק לחרק זמן מינימלי להימלט. כך התדרים הגבוהים מסייעים בו-זמנית לצוד בחמקנות ולהפחית את הסיכון להתגלות בעצמם.
החוקרים מציינים שאותות חברתיים ואיכון הדדי התפתחו כנראה יחד: אותם איברים מפיקים וקולטים את שני סוגי הצלילים. ברירה שמכוונת לחמקנות עשויה הייתה להשפיע על שניהם. עם זאת, טווח ההתפשטות של אותות אלה אינו גדול — הם אינם נישאים למרחק, מה שמפחית עוד יותר את הסיכוי ליירוט.
שלא כמו עטלפים רבים אחרים, עטלפי החדק מעדיפים מקומות פתוחים, ולכן ההסוואה האקוסטית הופכת עבורם לחשובה במיוחד. הנתונים מצביעים שרק מעטים מסוגי ההברות נופלים בתחום הנשמע לטורפים, ואילו רובם — לא. הדבר מאפשר לשמור על קשרים חברתיים בלי להקריב את הביטחון.
ואולם עתידו של המין מעורר שאלות. שינוי האקלים ואל-ניניו-על אפשריים עלולים לשבש את משטר המשקעים הרגיל באזור, מה שכבר הביא למותם של מינים אחרים של עטלפים בהיקף ניכר. החוקרים ממשיכים לחקור את רפרטואר השירים ואת התנאים שבהם העטלפים עוברים לאותות בולטים יותר.
התצפיות בעטלפי החדק מזכירות: גם בעולם שבו ההישרדות תלויה ביכולת להישאר בלתי נראים, הטבע מוצא דרכים לשמור על הקשר בין הפרטים בלי למשוך תשומת לב מיותרת.
