בספטמבר 2022 קבוצת עבריינים באי סמוי אילצה תייר להחליף 50 אלף דולר ב-2.48 ביטקוין ולהעביר אותם לארנקים שלהם. כעבור ארבע שנים קבע בית המשפט העליון של תאילנד: מדובר לא רק באוסף נתונים, אלא ברכוש של ממש, שגניבתו מחייבת ענישה ממשית.
תיק מס' 4929/2569 הפך לתקדים. הנאשם התעקש כי למטבע הקריפטוגרפי אין "ערך פנימי" ולפיכך אינו יכול להיחשב מושא לעבירה נגד הרכוש. הרכב השופטים המלא דחה טענה זו, בהסתמכו על מחיר השוק של הנכס, על האפשרות למכור אותו ולאחסן אותו על ידי אנשים רגילים. הפסיקה נשענת על צו 2018 בדבר נכסים דיגיטליים, שבו ביטקוין כבר מוגדר כנתונים אלקטרוניים לצורכי החלפה.
עבור מחזיקי המטבע הקריפטוגרפי משמעות הדבר היא הגנה משפטית רבה יותר. אם בעבר גנבים יכלו לקוות לפרצה של "זה לא כסף ולא חפץ", הרי שכעת בתי המשפט מחויבים לראות במטבעות הגנובים רכוש. בתיק זה חייב בית המשפט את הנאשם להשיב либо את 2.48 ה-BTC עצמם, либо שווה ערך של 1.878 מיליון באט במועד העבירה.
מעניין שבית המשפט הפריד בבירור בין המושגים: ביטקוין אינו אמצעי תשלום חוקי, אך הוא רכוש של ממש. זה חשוב למי שמחזיק את חסכונותיו בקריפטו. כעת קל יותר להגן על הנכס בבית המשפט, להגיש תביעה או לדרוש פיצוי, כמו בכל נכס אחר.
פסיקות מסוג זה משנות בהדרגה את יחסן של מדינות לנכסים דיגיטליים. במקומות שבהם בעבר התעלמו מהקריפטו או אסרו אותו, כעת מכירים במציאות הכלכלית שלו. עבור האדם הממוצע זהו אות: אם אתם מחזיקים חלק מהונכם בביטקוין, הוא כבר אינו "אוויר וירטואלי", אלא נכס שבתי המשפט מוכנים להגן עליו כמו על נדל"ן או מניות.
בטווח הארוך תקדימים כאלה מפחיתים את הסיכונים שבהחזקת מטבע קריפטוגרפי ומגבירים את אטרקטיביות שלו ככלי לשימור עושר. השאלה היחידה היא כמה מהר ילכו תחומי שיפוט אחרים בעקבות תאילנד.
