בקליפורניה מתפתח אחד הוויכוחים הכלכליים הבולטים ביותר של הסתיו הזה.
שישה חתני פרס נובל לכלכלה — דארון אסמוגלו, אבהיג'יט בנרג'י, פיטר דיימונד, אסתר דופלו, פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ — הביעו תמיכה ב- Proposition 40, יוזמה בדבר מס חד-פעמי על ההון הגדול ביותר במדינה.
מדובר במס של עד 5% על הונם של אנשים שנכסיהם החייבים במס עולים על $1 מיליארד ושהיו תושבי קליפורניה ב-1 בינואר 2026. נדל"ן, חשבונות פנסיה ונכסים אחרים מסוימים אינם נכללים בחישוב.
המטרה העיקרית של היוזמה היא שירותי בריאות. 90% מהכספים שייאספו אמורים להיות מופנים לתוכניות רפואיות, והיתרה — 10% — לסיוע במזון, לתוכניות חינוכיות ולניהול המס עצמו. לפי הערכות הרשויות, מדובר ב- עשרות מיליארדי דולרים של הכנסות נוספות, הפרוסות על פני כמה שנים.
מדוע הסוגיה הפכה לבולטת כל כך דווקא עכשיו? קליפורניה נותרת ביתם של כמה מאות מיליארדרים, שחלק ניכר מהם קשור למגזר הטכנולוגי. הונם הכולל של המיליארדרים בקליפורניה מוערך בכ- $2.3 טריליון.
בשנים האחרונות עושרם גדל בחדות, במיוחד על רקע הפריחה של הבינה המלאכותית. עם זאת, תומכי Proposition 40 מצביעים על כך שחלקם של המסים ביחס לגידול בהון של בעלי ההון הגדולים ביותר נותר נמוך יחסית.
דווקא זה הפך לאחד הטיעונים המרכזיים בעד מס חד-פעמי על הון ענק.
אך הוויכוח רחוק מלהיות חד-צדדי.
מתנגדי Proposition 40 מזהירים שהמס עלול לדחוף תושבים עשירים למעבר למקום אחר, להפחית את הכנסות המס העתידיות של המדינה וליצור קשיים בהערכת שוויין של חברות פרטיות, יצירות אמנות, קניין רוחני ונכסים אחרים שאי אפשר פשוט לראות במסוף הבורסה.
התומכים, לעומתם, סבורים שהיקף ההון שנצבר כה עצום, עד כי גבייה חד-פעמית לא תהרוס את הכלכלה החדשנית, אך תוכל להעניק למערכת הבריאות משאב כספי משמעותי.
חתני פרס נובל הלכו אף רחוק יותר: הם רואים בהצבעה בקליפורניה ניסוי אפשרי שאחריו יעקבו בעניין מדינות אחרות ומדינות נוספות. אם מודל כזה יתגלה כבעל יכולת קיום פוליטית וכלכלית, הדיון על מסים על העשירים ביותר עשוי לקבל תנופה חדשה הרחק מעבר לקליפורניה.
ההצבעה תתקיים ב-3 בנובמבר 2026.
נכון לעכשיו ל-Proposition 40 יש יתרון קל בסקרים: כ- 52% מצביעים פוטנציאליים מוכנים לתמוך ביוזמה, כ- 46% מתנגדים. אך עד ההצבעה עוד נותר זמן, ולכן התוצאה עדיין פתוחה.
דווקא משום כך ההצבעה בנובמבר תעניין לא רק את קליפורניה.
השאלה כאן כבר רחבה בהרבה ממס אחד: עד כמה רחוק מוכנה החברה ללכת בחלוקה מחדש של הון ענק — והאם אפשר לשמור במקביל גם על השקעות, חדשנות ואטרקטיביות של האזור לעסקים.
את התשובה לכך ייתנו כעת הבוחרים עצמם.
