ב-27 בספטמבר 2026 הקריא אלכסנדר ווצ'יץ' את נוסח ההתפטרות לפני בניין הנשיאות בבלגרד. "היום הוא היום שבו אני עוזב", הצהיר בפני תומכים שהתאספו ליד הבניין. דקות ספורות קודם לכן הודיע על חנינה ל-49 בני אדם, ובהם 23 מעורבים בהפגנות.
ההחלטה מסיימת את כהונתו השנייה והאחרונה של ווצ'יץ' כנשיא, שהייתה אמורה להסתיים באמצע 2027. החוקה אוסרת כהונה שלישית, ולכן ההתפטרות פותחת את הדרך לתפקיד ראש הממשלה. הבחירות לפרלמנט נקבעו ל-25 באוקטובר, וווצ'יץ' יעמוד בראש רשימת המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית (SNS) בשם "סרביה המאוחדת". יושבת ראש הפרלמנט אנה ברנביץ' תכהן כנשיאה זמנית עד לבחירות חדשות לראש המדינה עד סוף דצמבר.
18 חודשים קודם לכן כבר הזהיר ווצ'יץ' מפני התפטרות קרובה. ביוני 2026 אמר בעצרת תומכים שיישאר נשיא "שבועיים בלבד". אז גם הודיע על בחירות מוקדמות על רקע הפגנות סטודנטים המוניות שפרצו לאחר קריסת סככה בתחנת הרכבת בנובי סאד בנובמבר 2024, שבה נספו 16 בני אדם.
ההפגנות, שאורגנו בעיקר על ידי סטודנטים, היו האתגר החמור ביותר לווצ'יץ' מזה יותר מעשור. האופוזיציה ופעילי זכויות אדם מאשימים את השלטונות בשחיתות וברשלנות בבנייה. ווצ'יץ' ומפלגתו דוחים את ההאשמות, אך הלחץ ברחוב אינו פוחת.
ווצ'יץ' כבר החליף תפקידים יותר מפעם אחת תוך שמירה על שליטה: מראש ממשלה לנשיא, וכעת — בחזרה לראש ממשלה. בכל פעם הצדיק זאת ברצון העם ובצורך "להגן על סרביה". ההתפטרות ב-2026 משתלבת באותה היגיון: מגבלות חוקתיות ולחץ מהרחוב אילצו אותו להחליף כיסא, אך לא לוותר על השלטון.
הכוחות הדוחפים את ווצ'יץ' ברורים. הטווח הקצר — לשמור על השפעה עד הבחירות. הטווח הבינוני — למנוע את עליית האופוזיציה. הנסתר — להישאר דמות מפתח במפלגה ובמדינה, חרף האיסור על כהונה נשיאותית שלישית. הדימוי הציבורי של "מגן סרביה" סותר את הפרקטיקה המתועדת: בחירות מוקדמות, קואליציות וחנינות משמשות לגיבוש השלטון.
כמו שחמטאי הנאלץ להקריב את המלכה כדי להציל את המלך, מקריב ווצ'יץ' את כיסא הנשיאות למען האפשרות להישאר בשלטון בתפקיד אחר. המהלך נראה כפוי, אך מחושב לשימור העמדה.
צעד זה מלמד כיצד מנהיגים שאחזו בשלטון זמן רב מתאימים את הכללים לעצמם כאשר מגבלות פורמליות ולחץ ציבורי נפגשים בנקודה אחת. עבור סרביה משמעות הדבר היא המשך המאבק על השליטה במוסדות, ולא חידושם.
