בערב 24 בספטמבר 2026 ענה עמנואל מקרון במשך כמעט 40 דקות לשאלות העיתונאים גיום בולו וקרולין רו ב-TF1 וב-France 2. הנשיא, ששב מניו יורק לאחר נאומו באו"ם, דיבר על עליית מחירי הדלק, האיום הרוסי והסכסוכים הבינלאומיים שפוגעים ישירות בכיסם של הצרפתים. הקהל מנה 8.6 מיליון צופים — כמעט מחצית מהצופים בטלוויזיה באותה שעה.
שבעה חודשים לפני הבחירות לנשיאות ב-2027, מקרון, ככל הנראה, החליט לשים קץ לאיפוק שאפיין אותו לאחרונה. את הראיון המשותף האחרון מסוג זה בשני ערוצים הוא העניק ביוני 2024, זמן קצר לפני פיזור האספה הלאומית. כעת הוא עצמו הסביר את המניע: "חובתי היא להאיר את עיני הצרפתים ולתת להם לחוש במורכבות המציאות שאני מכיר".
במהלך שנות כהונתו נעזר מקרון לא אחת בפניות ישירות דווקא כאשר אירועים בינלאומיים החלו להשפיע על חיי היומיום. בתקופת המגפה, משבר האנרגיה ב-2022 ולאחר פרוץ המלחמה הכוללת באוקראינה הוא הופיע בתדירות על המסכים כדי לקשור בין האיומים הגלובליים להשלכות הפנימיות. מתנגדיו מתחו ביקורת על נאומים כאלה בטענה שהם דרמטיים מדי, אך הנתונים מלמדים: שיעור התמיכה בנשיא התייצב לעיתים קרובות לאחר שידורים מעין אלה.
כיום המגבלות המוסדיות נוקשות במיוחד: מקרון כבר אינו יכול להתמודד שוב, הקואליציה בפרלמנט שברירית, והתקציב ל-2027 מחייב תמיכה של האופוזיציה. הראיון איפשר לו בו-זמנית להגן על השר סבסטיאן לקורני ועל תוכנית החיסכון שלו בסך 54 מיליארד אירו, לקרוא ל"אחריות" ולדחות את ה"דמגוגיה" של המועמדים לנשיאות. עם זאת הוא הודה בכישלון נדיר: "לא הצלחתי לשכנע".
הדימוי הציבורי של "הנשיא שמסביר את העולם" עומד בסתירה לפרקטיקה המתועדת: בחודשים האחרונים היה מקרון אכן מאופק יותר, והסתפק בפגישות עם מנהיגי מפלגות ובהצהרות קצרות. החזרה לשעת שיא בשני הערוצים המובילים נראית לא כמקרית, אלא כמהלך מחושב — להזכיר שהוא זה שנשאר המקור העיקרי למידע על "המורכבות האמיתית".
הדבר מזכיר את המצב שבו רב חובל של ספינה בסערה עולה לגשר לא כדי להמשיך ולנווט, אלא כדי להסביר לצוות מדוע אין לשנות את המסלול בחדות. הצופים רואים לא כל כך החלטות חדשות, אלא אישור לתפקיד ישן: מקרון עדיין רואה עצמו כמי שמחבר בין הגלובלי למקומי, גם כאשר סמכויותיו כבר מוגבלות בזמן.
בסופו של דבר הראיון מלמד לא רק על תגובה למשבר מחירי הבנזין, אלא על הרגל מתמשך של הנשיא להשתמש בתקשורת כמכשיר לשימור השפעה ברגע שבו השלטון הפורמלי כבר הולך ומסתיים.
