עמק אימפאל, לב מדינת מניפור, חי במשך מאות שנים על מימי מעיינות ונהרות שהזינו שדות וכפרים. כיום המעיינות מתייבשים באופן ניכר, היערות שמסביב מתדלדלים, ובצורות ושיטפונות מגיעים לעתים קרובות יותר ובחריפות גוברת. כדי לשנות מגמה זו חתמו מחלקת היערות של מניפור והארגון הלא-ממשלתי המקומי The Indian Orient 2025 על מזכר הבנות והשיקו שלב פיילוט בן חמש שנים של פרויקט ReTreeFy. מטעם המדינה חתמה על ההסכם המחלקה המרכזית ליערות של מחלקת היערות של המדינה.
מטרת הפרויקט היא להשיב את המים למעיינות ולשקם שטחי יער שנפגעו, אשר מזינים את העמק. המארגנים מצפים שהעבודה תחזק את הקיימות הסביבתית ארוכת הטווח של האזור ותהפוך את אספקת המים לאמינה יותר. חלוקת התפקידים ישירה: מחלקת היערות אחראית על מומחיות טכנית ותמיכה מוסדית, ואילו The Indian Orient 2025 אחראית על היישום בשטח, המחקר המדעי, העבודה עם התושבים וגיוס משאבים.
מדוע זה דחוף? אג'אי צ'אנאם מ-The Indian Orient 2025 מונה כמה סיבות בבת אחת: הידרדרות אזורי הניקוז, שינוי משטר המים התת-קרקעיים, גידול בנגר העילי, שיטפונות חוזרים ומחסור עונתי חריף במים. הקשר ביניהם ישיר. היער מחזיק לחות בקרקע ותומך במשטר המים של השטח. כאשר הוא מתדלדל, מי הגשם זורמים במהירות לאפיקים ואינם מספיקים לחלחל לקרקע, ולפיכך אינם ממלאים את השכבות התת-קרקעיות שמהן נובעים המעיינות. לכן באותה שנה עצמה יכולים להתקיים זה לצד זה גם הצפת נהר וגם מעיין שיבש. היקף הבעיה חורג הרבה מעבר לגבולות מניפור: לפי הערכת ICIMOD, שהסתמך על דוח NITI Aayog 2018, עד מחצית מהמעיינות באזור ההימלאיה ההודית либо התייבשו באופן ניכר, либо נמצאים בשלב קריטי של ירידה בספיקה.
העבודה לפי התוכנית בת חמש השנים מתחילה במפקד של המעיינות המרכזיים. לאחר מכן יש למפות את אזורי הניקוז בעזרת מערכות מידע גאוגרפיות ולחקור את ההידרוגאולוגיה של אזורי ההזנה, כלומר לברר מהיכן המים מגיעים ולאן הם הולכים. על בסיס זה מתוכננות פעולות לניהול קרקע ומים: תעלות וסוללות קונטוריות על המדרונות, וכן נטיעות של עצים מקומיים לאורך גדות הנהרות, שמחזקים את הקרקע וממתנים שיטפונות.
היקף המשימה ניכר גם ברמת המדינה כולה. המינהל לאקולוגיה ושינויי אקלים של מניפור מיפה יותר מאלף מעיינות, ו-173 מעיינות קריטיים במחוזות אוקרול ונונאיי הוצעו לשיקום לפי תוכנית עדיפות. בשנת 2025 פרסמה הממשלה את המהדורה הראשונה של "Springs of Manipur" ובה מפקד מעיינות, מפות של מקורות קריטיים ומחקרים הידרוגאולוגיים. סגן ראש ממשלת המדינה לוסיי דיהו קושר ישירות בין היעלמות המעיינות להידרדרות היערות וקורא להעמיד את הגנתם מעל למחלוקות על קרקע.
המתודולוגיה נשענת על גישות שנבחנו בהימלאיה. הגישה של ACWADAM, שממוקם בפונה, משולבת עם פרוטוקול בן שישה שלבים שפיתח ICIMOD יחד עם מרכז זה. ארבעת השלבים הראשונים מוקדשים לידע על המעיין, והשניים האחרונים ליישום מעשי, ולכן המדע והעבודה בשטח הולכים יחד ולא בזה אחר זה.
לתושבים תפקיד מרכזי. בכפרים אמורים לקום ועדות לניהול משאבי מים שיפעלו לפי עקרון ההסכמה החופשית, המוקדמת והמודעת. במילים אחרות, החלטות על משאבים שתלויים בהם חיי הכפר מתקבלות בהשתתפות התושבים המקומיים עצמם. המארגנים מדגישים גם את העמידה בתקנות הסביבתיות הקיימות.
כדי לתמוך בכלכלה מתוכנן להקים משתלות שבהן יגדלו התושבים שתילים ויטפחו את הנטיעות. כך השיקום של הטבע יתחיל להניב הכנסה למי שחיים לצד המים והיער.
השלב בן חמש השנים הוא רק הפאזה הראשונה של חזון רחב יותר ל-70 שנים, המתוכנן עד שנת 2095 ופותח על ידי The Indian Orient 2025. בהמשך מתוכנן לנטוע עצי פרי ועצים פורחים מקומיים, להגן על הנהרות, לפתח תיירות אקולוגית ולנהל שימוש בר-קיימא במשאבי הטבע.
המסקנה פשוטה: אין להציל כאן מעיינות ויערות בנפרד. אם יושב ליער היכולת להחזיק מים, ולקהילות תושבים תינתן הזכות להחליט כיצד להשתמש בהם, יהיה לעמק אימפאל סיכוי לשנות לא רק את הנוף אלא גם את חייהם של האנשים שעבורם המעיינות הללו נותרו מקור המים הקבוע העיקרי.
