צמחים בערבות היבשות ובמדבריות שינג'יאנג אינם מסתגלים לבצורת לפי דפוס אחיד. במקום ארגון מחדש של האורגניזם כולו, הם משנים "חלקים" נפרדים בגופם — מעל פני הקרקע ומתחתיהם — באופן בלתי תלוי זה בזה.
מדענים מהאקדמיה הסינית למדעים חקרו מאות עשבים בגבהים שונים ובאקלימים שונים. התברר כי העשבים משתמשים באסטרטגיה מודולרית גמישה. במקומות היבשים ביותר, העלים הופכים לעבים יותר כדי לאגור מים בפנים ולא להתייבש בשמש. בקרקע צחיחה, השורשים הופכים לדקים וארוכים יותר ביחס למסתם. הדבר מאפשר להשקיע מינימום משאבים בצמיחה ובו בזמן להקיף שטח מרבי לאיסוף לחות. לעומת זאת, במקומות שבהם יש מעט יותר מים, הצמחים אינם מאריכים את השורשים, אלא הופכים אותם למסועפים יותר, ובכך מפיקים את המרב מהקרקע הזמינה.
בעבר סברו כי צמחים משתנים כמכלול — אם החלק העליון מתייבש, הרי שכל מערכת השורשים משתנה בסנכרון. אולם המחקר הראה כי החלקים העיליים והשורשים פועלים כמודולים עצמאיים. גודל העלה קשור לחוזק ולעובי של השורשים העיקריים, אך היכולת לספוג מים במהירות תלויה דווקא בשורשים הצדדיים הדקים.
על תהליכים אלו משפיעים לא רק החום והיעדר הגשמים, אלא גם "מתווכים" מקומיים: כמות החומר האורגני והחנקן בקרקע, וכן פעילות המיקרובים בקרקע.
ההבנה שהעשבים מסתגלים באופן נקודתי תסייע לחזות בדיוק רב יותר כיצד המערכות האקולוגיות באזורים צחיחים ישרדו את ההתחממות הגלובלית ואת התפשטות המדבריות.
