במחקר חדש שכלל אלפי אגמים ובריכות בכל החלק הדרומי של תחום התפוצה, אוכלוסיית הצוללנים מציגה ירידה ניכרת בפרודוקטיביות — בממוצע ב-40 אחוזים לאורך העשורים. ואולם מדינת מיין בולטת על הרקע הזה: כאן מספר הגוזלים לזוג נשאר יציב יחסית כבר יותר מ-35 שנים, ובשנת 2026 ספרו משקיפים מקומיים כ-2770 ציפורים בוגרות ו-276 גוזלים רק בחלקה הדרומי של המדינה.
חוקרים מ-Birds Canada ניתחו נתונים רב-שנתיים וציינו שבפרריות הקנדיות ובמחוזות החוף הירידה הייתה תלולה בהרבה. במיין לעומת זאת, לדברי האקולוג מאט פירסט, "יש מעט עדויות לירידה בפרודוקטיביות", ובשנים האחרונות הנתונים נשמרו באותה רמה. זה עומד בניגוד למגמה הכללית, שבה בנייה, זיהום ומשקולות עופרת לדיג ממשיכים לאיים על הציפורים.
גם גורמים אקלימיים ממלאים תפקיד: מי גשם חומציים יותר ועכירות מנגר מי גשמים מקשים על הצוללנים למצוא דגים. אף על פי כן, במיין הציפורים הבוגרות מרגישות לא רע, וייצור הגוזלים נשאר יציב, אם כי תצפיות אחרונות מסוימות מצביעות על כך שהפרודוקטיביות הכללית עדיין נמוכה מהרמה הנדרשת לקיום האוכלוסייה לטווח ארוך.
ארגון Maine Audubon, שמפעיל את הניטור במדינה, מאשר: הצוללנים הבוגרים במצב טוב, ומספר הגוזלים לא הראה תנודות חדות לאורך העשורים. זו תוצאה של מאמצי שימור רב-שנתיים — מהגבלת ציוד עופרת ועד תוכניות חינוכיות ופיקוח על בנייה באזורי החוף.
יציבות מקומית כזו מזכירה כיצד אזורים מסוימים במערכת האקולוגית יכולים לשמש חיץ נגד איומים רחבים יותר. הצוללנים, שקולם הפך לסמל של האגמים הצפוניים, עדיין שומרים כאן על מעמדם, ומעניקים תקווה שצעדים ממוקדים מסוגלים להאט תהליכים שליליים.
בה בעת מדגישים המומחים: בלי המשך ניטור והסתגלות לתנאים משתנים, גם במיין המצב עלול להשתנות. היציבות אינה נקודת סיום, אלא אות לכך שהשימור עובד כאשר הוא עקבי ומבוסס על נתונים.
