לווייתני גבן חוצים מדי שנה אלפי קילומטרים מהמים הקרים של אלסקה וקנדה, שם הם צוברים שומן, אל הלגונות החמות של הוואי לצורך רבייה. נדידה עתיקה זו נתקלה פתאום באיום בלתי נראה: גל חום ימי 2013–2016, ששיבש את כל שרשרת המזון.
על פי מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Marine Mammal Science, אוכלוסיית לווייתני הגבן של הוואי (Megaptera novaeangliae) הצטמצמה ב-37 אחוזים בין עונות הרבייה 2014–2015 ו-2021–2022. החוקרים ניתחו יותר מ-27 אלפי תצלומי זנבות, המשמשים כמעין "טביעות אצבע" לזיהוי פרטים.
שיעור ההישרדות של לווייתנים בוגרים לפני גל החום עמד על כ-99 אחוזים בשנה. במהלך האנומליה, נתון זה ירד ל-68 אחוזים – ירידה חדה, חריגה עבור יונקים ארוכי-חיים. באזורי ההזנה באלסקה ובקולומביה הבריטית תועדו מקרי מוות המוניים של בעלי חיים מורעבים.
הסיבה נעוצה בקריסת בסיס המזון. גל החום, הידוע כ"בלוב" (Blob), צמצם בחדות את כמות הקריל והדגים הקטנים – המזון העיקרי של הלווייתנים. ללא תזונה מספקת, הבוגרים לא יכלו לצבור את המאגרים הדרושים, ושיעורי הילודה וההישרדות של העגלים צנחו.
האוכלוסייה טרם התאוששה: לפי הערכות, לאחר גל החום נותרו כחמישה אלפים לווייתנים פחות. אף שפרטים אחדים אולי עברו לאזורים אחרים, החוקרים סבורים שרוב בעלי החיים מתו מרעב.
לווייתני הגבן משמשים מעין מדד לבריאות האוקיינוס. הצטמצמותם החדה מאותתת על השפעות שרשרת של התחממות, הפוגעות לא רק בלווייתנים אלא בכל המערכת האקולוגית הימית – מהפלנקטון ועד עופות ים וכלבי ים.
כיום חלקו הצפוני של האוקיינוס השקט מתמודד שוב עם אנומליות תרמיות, ואל-ניניו חזק מגביר את התחממות המים. בתנאים כאלה האוכלוסייה נעשית פגיעה יותר לאיומים אחרים: הסתבכות ברשתות, התנגשויות עם ספינות וזיהום.
ניטור ארוך טווח של מינים נודדים כאלה מאפשר להבין טוב יותר כיצד תמורות אקלימיות מעצבות מחדש מערכות אקולוגיות ימיות ואילו צעדים יכולים למתן את ההשלכות על החיים בים.
