באמצע הלילה שטה סירה על פני מפרץ גולפו דולסה בקוסטה ריקה, ועליה שלושה עשר חזירי יער לבני-שפתיים (Tayassu pecari). מסביב נצצו גלים ביולומינסנטיים וכוכבים נופלים, והחיות שוחחו בשקט בתוך ארגזים. הווטרינרית דניס אורטיס אנגולו השוותה מאוחר יותר את הרגע הזה לסצנות מתוך "חיי פיי" - רק שבמקום נמר, על הסיפון היו "הבנאים" המרכזיים של היער הטרופי.
חזירי היער לבני-השפתיים נעלמו מהפארק הלאומי פיידרס בלנקאס לפני כשמונה עשרה שנים עקב ציד. הם לא רק תושבי יער: החיות האלה חופרות באדמה, מפיצות זרעים בגלליהן ויוצרות שלוליות קטנות שבהן שוכנים צפרדעים, חרקים ומינים אחרים. בלעדיהם, המערכת האקולוגית מאבדת חוליה חשובה, והיגוארים מאבדים את טרפם העיקרי ונתקלים יותר באנשים. לפי נתוני הניטור, לאחר ההעברה העדר נשאר יחד ונראה בריא.
ההכנות ארכו יותר מעשר שנים: חקרו אוכלוסיות, עבדו עם תושבים מקומיים, והרגילו את החיות לפיתיון במכלאה. ביום המבצע, שלושה עשר פרטים - שלושה זכרים ועשר נקבות - נלכדו מוקדם מהצפוי. אחר כך החלה שליחות של שש עשרה שעות: שקילה, קירור במים, הובלה במשאיות ומעבר לילי בסירה. בפארק, החזירים הוחזקו תחילה במכלאות התאקלמות, ואז שוחררו. לשתי חיות הותקנו קולרי לוויין.
הפרויקט של Osa Conservation מראה כיצד ניתן להאיץ את השיקום הטבעי. היער לא היה מחזיר את החזירים בעצמו בזמן סביר - לפי הערכות, יכול היה לקחת עד מאה שנים. ההעברה הפכה למעין "תרופה" למערכת האקולוגית, כפי שניסח זאת מנהל הארגון קרלוס מנואל רודריגס. עם זאת, ההצלחה תלויה לא רק במדע, אלא גם בתמיכת הקהילות הסובבות: סקר הראה כי 72 אחוזים מהתושבים תומכים בהחזרת המין.
השלב הבא - עוד קבוצה של חזירים השנה, המטרה היא 25-30 פרטים. הארגון מתכנן פרויקטים דומים עם מינים אחרים שנכחדו, כמו הארפי והדוב הנמלים הענק. פעולות כאלה מזכירות: לפעמים, כדי שהיער יחזור להיות חי, צריך להשיב ידנית את אלה שמעצבים אותו.
