בשווייץ יוצרים מדלועות קומפוזיציות אמנותיות רחבות היקף, בגרמניה עורכים מרוצים על פירות ענק, וליד בריסל פארק שלם הופך ליער אגדי עם שועלים, ינשופים וצבאים. פסטיבלי הסתיו משלבים יצירה, גסטרונומיה, מלאכת יד ותחרויות יוצאות דופן, ומציעים למטיילים לראות את העונה המוכרת מזווית בלתי צפויה.
שווייץ: כשהקציר הופך לאמנות
בכל סתיו החוות Juckerhof בזגרבֶן ו-Bächlihof ביונה הופכות לזירות של אחת התערוכות העונתיות הבולטות בשווייץ. כאן דלועות בצורות, בגדלים ובגוונים שונים הופכות לקומפוזיציות נושאיות רחבות היקף, שאפשר לבחון במהלך טיול בשטחי החוות.
הנושא של 2026 השנה הוא "נסיעה טובה!" (Gute Reise). בין הפסלים — מכונית Volkswagen Bulli, מזוודת מסע וסצנות בהשראת מסעות ביבשה ובמים. האמן פיט רוגה וצוותו יוצרים מבנים שאותם הם מעטרים לאחר מכן בדלועות ססגוניות, ובוחרים את הפרי לפי צבע וצורה. המגוון הטבעי הופך לחלק מהרעיון האמנותי: דלועות אחדות מזכירות פריטי לבוש, אחרות יוצרות את פני השטח של החפצים ועוזרות להעביר את אופי הדמויות.
התערוכה מציעה לא רק חוויות חזותיות. האורחים יכולים לטעום מנות עונתיות, לבקר בסדנאות גילוף דלועות ובאירועי ערב מיוחדים, כאשר פנסים וקומפוזיציות מוארות משנים את מראה התצוגה.
בפרויקט הזה מעניין במיוחד החיבור בין יצירה לחיי הכפר. כדי להכיר את העבודות אין צורך באולמות מוזיאון או בידע מיוחד: די לטייל בין נופי הסתיו ולהתבונן כיצד קציר רגיל הופך לדימויים מוכרים.
התערוכה ב-Juckerhof בזגרבֶן פתוחה עד 25 באוקטובר, וב-Bächlihof ביונה — עד 1 בנובמבר 2026.
גרמניה: מרוצים שבהם הסירה שוקלת מאות קילוגרמים
בגרמניה עונת הדלועות יוצאת הרבה מעבר לשטחי התערוכות: בשתי ערים — לודוויגסבורג ומכרניך — פירות ענק הופכים למשתתפים בתחרויות מים יוצאות דופן.
בלודוויגסבורג, בגני Blühendes Barock שליד ארמון המגורים, נערכת מדי שנה ה-Kürbisregatta. בספטמבר 2026 התחרו כ-60 משתתפים בחתירה בדלועות ענק חלולות, כשהם גומאים את המסלול ומשתדלים לשמור על שיווי משקל. כאן לא די לחתור מהר: הצורה והיציבות של כל פרי משפיעות על מהלך המרוץ, ותנועה לא מוצלחת עלולה להסתיים בטבילה בלתי צפויה.
במכרניך, באזור אייפל, נערכה רגאטת דלועות אחרת, שבה השתתפו 44 אנשים. העיקרון זהה: במקום סירות רגילות — דלועות ענק שהפכו לכלי שיט. המשתתפים נדרשים בו-זמנית להתמודד עם המשוט, לשמור על שיווי משקל ולא לאבד את הקצב. הצופים נותרו לעקוב אחר המרוץ ולחכות לראות מי יגיע ראשון לקו הסיום ומי יבדוק את טמפרטורת המים.
מאחורי התמונה המשעשעת הזאת עומדת הכנה לא מבוטלת. תחילה יש לגדל פרי בגודל מתאים, אחר כך בזהירות להוציא את התוכן ולעצב את גוף הסירה. ולמרות שתחרויות כאלה נראות יותר כמו בידור מאשר ספורט רציני, הניצחון דורש תיאום, סיבולת ויכולת להתמודד עם כלי שיט יוצא דופן למדי.
בלודוויגסבורג תוכנית הדלועות אינה מסתכמת ברגאטה: כאן גם עורכים תחרויות שקילת פירות ענק וגילוף אמנותי. כך הקציר הופך בו-זמנית למושא תחרות, לחומר ליצירה ולעילה לחגיגת סתיו.
מתקבל מעין טריאתלון בנושא דלועות: פרי אחד מרשים במידותיו, אחר הופך לפסל, ושלישי יוצא למים. ובגדים להחלפה כאן, יש להניח, חשובים לא פחות מהלך הרוח הספורטיבי.
בלגיה: יער שצמח מדלועות
בפארק טירת חרוט-בייכרדן סמוך לבריסל נערך פסטיבל Pumpkimania. ב-2026 נושאו הוא "קסם היער". אלפי דלועות ססגוניות הופכות לדמויות של חיות יער: ביניהן שועלים, ינשופים וצבאים. הקומפוזיציות יוצרות אווירה אגדית, שבה קציר הסתיו הופך לחומר לעולם פנטסטי שלם.
אחת הגיבורות הראשיות של הפסטיבל היא דלעת ענק במשקל 772 קילוגרם, שהוצגה בשקילה המסורתית בספטמבר. מידותיה ממחישות עד כמה רחוק יכולה להגיע התשוקה לגידול דלועות: עבור הגננים זהו פרי של עבודה של חודשים רבים, ועבור המבקרים — הזדמנות לראות פרי שקשה לדמיין במטבח רגיל.
בשטח גם נערכות סדנאות גילוף דלועות ואירועים גסטרונומיים. המבקרים יכולים להכיר מוצרים עונתיים, להתבונן בקומפוזיציות נושאיות ולשהות בין קישוטי הסתיו.
הפסטיבל נמשך עד 1 בנובמבר 2026. בימיו האחרונים של אוקטובר הפארק משלים את התוכנית באירועים לכבוד האלווין, ומשלב קישוטי סתיו, אפקטי תאורה ובידור נושאי.
מהתערוכה ועד למטבח: לדלעת יש יותר מתפקיד אחד
לפסטיבלים האלה אופי שונה, אך עיקרון אחד מאחד אותם: הקציר הופך לבסיס ליצירה משותפת. בשווייץ מדובר прежде всего בקומפוזיציות אמנותיות ובגסטרונומיה עונתית. בגרמניה — בתערוכה, בתחרויות ספורט ובשיאים. בבלגיה — בתפאורות אגדיות, בסדנאות מלאכת יד ובבילוי משפחתי.
הדלעת נשארת עם זאת חלק חשוב מהמטבח המקומי. ממנה מכינים מרקים, מאפים, ניוקי, ריזוטו ומנות עונתיות נוספות. בפסטיבלים מופיעים גם וריאנטים יוצאי דופן יותר — למשל צ'יפס מדלעת ותפוחי אדמה וממתקים עם גרעיני דלעת.
אך מאחורי הגסטרונומיה והבידור עומד עוד צד אחד של חגי הסתיו. אירועים כאלה עוזרים לחוות מקומיות למשוך מבקרים לאחר סיום עונת התיירות בקיץ, תומכים ביצרנים ויוצרים מרחב למפגשים בין תושבי האזור לאורחיו. התוצר החקלאי הופך לחלק מחוויית תרבות, והנסיעה מחוץ לעיר — להזדמנות לראות כיצד מסורות הקציר זוכות להמשך חדש.
סתיו מלא גילויים בלתי צפויים
פסטיבלי הדלועות מציעים דרכים שונות לבלות יום סתווי: לטייל בין פסלים יוצאי דופן, לטעום מנות עונתיות, להכיר מסורות מקומיות או להיות צופה בתחרות שבה סירה רגילה מפנה את מקומה לפרי ענק.
דלעת אחת הופכת לפסל, אחרת הופכת לסירה, ושלישית עולה על המאזניים כדי לקבוע שיא נוסף. ולאחר התערוכה רבים מהפירות שבים לייעודם המקורי — הופכים למרכיבים במנות סתיו או למקור זרעים לקציר הבא.
עבור מטיילים פסטיבלים כאלה הם הזדמנות לגלות צד פחות מובן מאליו של אירופה, מעבר למסלולים העירוניים הרגילים ולאתרים הידועים. כאן החוויות מורכבות מנופים עונתיים, ממטבח מקומי, מרעיונות יצירתיים וממסורות שכל אזור מפתח בדרכו שלו.
ואם דלעת כבר מסוגלת להשתתף במירוצים, להפוך לפסל ולככב בגן אגדי, הרי שנסיעה סתווית מחוץ לעיר בהחלט יכולה להתגלות כמעניינת יותר ממה שנדמה במבט ראשון.
