מדענים מאוניברסיטת אטווש לוראנד בהונגריה, בראשות האתולוגית קלאודיה פוגאצה, פרסמו בכתב העת Science בינואר 2026 את תוצאותיו של מחקר סנסציוני. התברר שקבוצה קטנה של כלבים מוכשרים במיוחד, שהשתתפו בניסוי, מסוגלת לזכור שמות של חפצים חדשים, פשוט על ידי האזנה לשיחות של בעליהם — בדיוק כמו שילדים קטנים בגיל 18–23 חודשים עושים זאת. בניסויים השתתפו 20 בורדר קולי: 10 מהם נמנו על הקבוצה הנדירה של מה שמכונה "תלמידים מוכשרים", המסוגלים לזכור שמות של מאות חפצים, ואילו האחרים היוו קבוצת ביקורת. המחברת הראשית של המחקר, ד"ר שני דרור, ציינה שזו הפעם הראשונה שבה ניתן היה לתעד מדעית את יכולתם של כלבים ללמוד מילים דרך האזנה לאינטראקציה אנושית.
הניסוי תוכנן בקפידה. הבעלים החזיקו בידיהם צעצועים חדשים — למשל, דג מנטה או ארמדילו — ודנו בהם עם עוזר, תוך התעלמות מוחלטת מנוכחות הכלב: לא הביטו בחיה ולא פנו אליה. לאחר מכן, הכלב נשלח לחדר סמוך, שבו בין הצעצועים המוכרים נמצאו חפצים חדשים, והתבקש להביא דווקא את זה ששמע עליו. התוצאות הדהימו את המדענים: כלבים מוכשרים בחרו את החפץ הנכון בדיוק של כ-80–90 אחוזים — כמעט כמו באימון ישיר.
כדי לשלול אסוציאציה פשוטה בין מילה לאובייקט הנראה, החוקרים סיבכו את המשימה. הצעצוע הוחבא במיכל אטום, ושם החפץ נאמר רק כאשר הכלב כבר לא ראה אותו. למרות הפער הזה בין תפיסה לסימון, כלבים מוכשרים המשיכו למצוא את החפץ הנכון ללא טעות. זה מעיד על כך שהם תופסים שפה בצורה מופשטת, ללא קשר לאובייקט הנראה — מנגנון שנחשב לפררוגטיבה של בני אדם ואולי גם של קופי אדם.
עד לאחרונה, ההנחה הייתה שלמידה חברתית מורכבת דרך האזנה אופיינית רק לילדים אנושיים, לתוכים ולפרימטים. עכשיו התברר שלכלבים — לפחות לחלקם — יש אותן יכולות קוגניטיביות. דרור הדגישה שתגלית זו מרחיבה את ההבנה כיצד מנגנונים חברתיים-קוגניטיביים התפתחו במהלך האבולוציה וכיצד בעלי חיים תופסים דיבור אנושי. "התוצאות שלנו מראות שתהליכים חברתיים-קוגניטיביים המאפשרים ללמוד מילה מתוך דיבור שנשמע אינם ייחודיים לבני אדם", ציינה החוקרת.
עם זאת, חשוב להדגיש: יכולת נדירה זו מפותחת רק אצל חלק קטן מהכלבים, בעיקר אצל גזעים מסוימים, כמו בורדר קולי וכמה קורגיים. כלבים רגילים אינם בעלי כישורים כאלה, וזה מאשר שלמידה חברתית דרך האזנה נותרה חריג ולא כלל. אף על פי כן, התגלית מראה שכלבים, שחיו לצד בני אדם אלפי שנים, פיתחו יכולות יוצאות דופן לתפיסת שפה ולתקשורת חברתית.
למחקר יש גם משמעות מעשית. הוא מדגים שהעשרת הסביבה הדיבורית סביב חיית המחמד — שיחות רגילות בנוכחות הכלב — יכולה לתרום לפיתוח כישורי השפה שלה, אם היא ניחנה ביכולות הקוגניטיביות הדרושות. במקביל, התוצאות מעודדות מדענים להמשיך ולחקור את המנגנונים הנוירוביולוגיים המאפשרים לבעלי חיים ייחודיים אלה להפיק משמעות מדיבור אנושי על סמך התבוננות.
