מה מבדיל את מצב האי-דואליות מתפיסת עולם רגילה? מחקר חדש מציע שהתשובה עשויה להימצא באופן שבו המוח מארגן את זרימת הזמן בתוך הרשתות העצביות שלו.
במעבדה לנוירופיזיולוגיה של NIMHANS בבנגלור, מתרגלים מנוסים של אישה-יוגה ביצעו שתי משימות שונות: תחילה הם התבוננו בנשימה, תוך הפניית תשומת הלב פנימה, ולאחר מכן פתרו משימה חזותית שדרשה תשומת לב לגירויים חיצוניים. במהלך הניסוי, המדענים רשמו את פעילות המוח באמצעות אלקטרואנצפלוגרפיה.
מחקר שפורסם בכתב העת Communications Biology ביוני 2026, הראה דפוס מסקרן. אצל מתחילים ומשתתפי קבוצת הביקורת, צירי הזמן העצביים הפנימיים היו ארוכים יותר במהלך ההתבוננות בנשימה וקצרים יותר בעת ביצוע משימה חיצונית. אצל מודטים מנוסים, הבדל זה כמעט נעלם.
כדי להעריך את הארגון הזמני של פעילות המוח, השתמשו החוקרים במדד חלון האוטוקורלציה (autocorrelation window, ACW), המשקף עד כמה המערכת העצבית שומרת מידע על מצבי העבר שלה. דווקא מדד זה התגלה כדומה עבור תשומת לב המופנית פנימה וחיצונית אצל המתרגלים המנוסים ביותר.
מחברי העבודה — מאליפדי סאקט ועמיתים מ-NIMHANS, מאוניברסיטת אוטווה ומאוניברסיטת לייז' — גילו גם כי מידת ההתקרבות הזו של צירי הזמן קשורה להערכות סובייקטיביות של החוויה הלא-דואלית. התוצאה שוחזרה על מדגם בלתי תלוי של מומחים, מה שמחזק את מהימנות התצפיות.
בדרך כלל המוח מעבד חוויות פנימיות ואירועים חיצוניים במצבי זמן שונים. נתונים חדשים מראים שאצל מתרגלי מדיטציה מנוסים, הבדל זה הופך לפחות מובהק משמעותית. ייתכן שדווקא מאפיין זה של הדינמיקה העצבית קשור לחוויית האחדות של החוויה, שעליה מדווחים לעיתים קרובות אנשים המתרגלים צורות מדיטציה לא-דואליות.
דמיינו תזמורת שבה קבוצות כלים שונות מנגנות בקצב משלהן. ברגע מסוים, המקצבים מתחילים לחפוף, והמוזיקה נתפסת כזרם אחד. משהו דומה עשוי להתרחש גם במוח, כאשר ההבדלים בין תהליכים המכוונים פנימה לבין אלו המכוונים החוצה הופכים לפחות מורגשים.
המחברים מדגישים כי המתאמים שנמצאו אינם מוכיחים קשר סיבתי. בנוסף, המחקר לא השווה מדיטציה לא-דואלית לתרגולי מדיטציה אחרים וכלל מספר קטן יחסית של משתתפים.
עם זאת, העבודה מצביעה על סמן עצבי פוטנציאלי למצב התודעה הלא-דואלי. אם מחקרים עתידיים יאשרו תוצאות אלו, הם עשויים לסייע בהבנה טובה יותר של האופן שבו המוח מעצב את תחושת ה"אני" הנפרד ומדוע במצבי תודעה משתנים מסוימים, הגבול בין הפנימי לחיצוני נחווה אחרת.
