האנטומיה של השליטה: המקורות האבולוציוניים של הכמיהה שלנו לענישה. כיצד מנגנון הישרדות ביולוגי הפך לאשליה של נפרדות

❓שאלה:

האם תוכל להבהיר, בבקשה, מהם המקורות של רעיון הענישה? אם קיימת אהבה ללא תנאי, מדוע הרעיון של ענישה על התנהגות לא נכונה עדיין כה חזק ושולט ברמות רבות, מהדת ועד לחוק. מאיפה זה נובע? האם ייתכן שהשכל מרמה את עצמו עד כדי כך, אבל... למה?

❗️תשובת לי:

העולם שלנו מקוטב לא במקרה. רעיונות הטוב והרע הומצאו כדי להחזיק בחוזקה את אשליית המציאות הפיזית. זה חשוב, אחרת האדם ירגיש בקלות שמשהו פה לא כשורה ואף אחד לא ירצה לתחזק את העולם הפיזי, את עולם המשחק.

ענישה על חטאים (וכל סוג של מוסר) היא תוצר של האשליה, ומי שיצרו אותה הם אלו שמכוונים מלכתחילה לנפרדות, להתבדלות – מה שבשפה שלנו נקרא "חשיבה שלילית". בבסיסה, היא משרתת את התוכנית הכללית של שימור גבולות האשליה. ואנשים מטמיעים זאת באופן אוטומטי, כשהם נכנעים לאשליית הכוח, וכפועל יוצא מכך, למניפולציה על תשומת הלב של האחר.

כאשר אתם מבינים שהכל הוא אהבה, אתם פשוט נושרים מתוך האשליה. יחד עם זאת, עצם ההנגדה של "אהבה טובה יותר מ..." היא גם אנרגיה של נפרדות. בזה טמונה כל התחבולה, מלכודת השכל.

אם אתם בוחרים באהבה פשוט כי זה נעים, מבלי לשפוט את הקוטב השני, אתם משתמשים דווקא באהבה כדי להבין את קיומה של הקוטביות. זוהי הדרך החוצה מהמלכודת.