לפי נתוני Eurostat, אזרחי מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי מתמודדים עם קשיים משמעותיים במציאת עבודה יציבה לטווח ארוך באיחוד האירופי. הסטטיסטיקה מהעשור האחרון מראה כי בקרב אזרחי מדינות שלישיות בגילאי 20 עד 64, שיעור העובדים בחוזים זמניים ובמשרה חלקית נותר הגבוה ביותר בהשוואה לתושבים המקומיים ולאזרחי מדינות אחרות באיחוד האירופי.
חסמים מבניים כסיבה העיקרית
מומחים קושרים מגמה זו למכלול של מכשולים שעימם מתמודדים מהגרים בעת חיפוש עבודה. יואנה הופמן, מנהלת מחקר והערכה בתחומי התעסוקה, הרווחה והמיומנויות בחברת המחקר Ipsos, מציינת כי אזרחי מדינות שלישיות נתקלים לעיתים קרובות ב:
- חסמי שפה;
- הליכים של אי-הכרה בהכשרה מקצועית ובתארים זרים;
- היעדר רשתות מקצועיות וקשרים מועילים;
- אפליה ישירה או עקיפה בתהליכי גיוס;
- מגבלות הנובעות ממעמד ההגירה או הוויזה שלהם.
כתוצאה מכך, מצטרפים חדשים לשוק העבודה נאלצים להסכים לצורות העסקה פחות יציבות. אף שחלק מהמהגרים בוחרים במודע בעבודה עונתית או לטווח קצר (למשל, מתוך תכנון לחזור למולדתם או משיקולים אישיים), המומחים מדגישים כי דווקא החסמים המבניים הם הגורם המרכזי המסביר את הפער הסטטיסטי.
הפער המגדרי ומאפייני מגזרי הכלכלה
הדו"ח מדגיש חוסר איזון מגדרי מובהק: בכל קבוצות האזרחות, נשים עובדות בחוזים זמניים ובמשרה חלקית בשכיחות גבוהה יותר מגברים. הבדל זה בולט במיוחד באיטליה, בספרד ובפורטוגל.
הסיבות לתופעה זו הן חברתיות וכלכליות כאחד. נשים עדיין נוטות יותר לשלב עבודה בשכר עם טיפול ללא שכר בילדים או בבני משפחה אחרים, מה שמאלץ אותן לחפש דפוסי העסקה גמישים יותר. בנוסף, הן מיוצגות בשיעור לא פרופורציונלי במגזרים כגון בריאות, רווחה, חינוך וענף המלונאות והמסעדנות, שבהם חוזים זמניים הם פרקטיקה מקובלת בענף.
מאפיינים אזוריים במדינות האיחוד האירופי
נתוני Eurostat חושפים הבדלים משמעותיים בין המדינות החברות:
- העסקה זמנית: ב-2015 עד 2025, השיעורים הגבוהים ביותר של עובדים ממדינות שאינן חברות באיחוד האירופי המועסקים בחוזים זמניים נרשמו בקפריסין, בהולנד ובפולין (מעל 40%).
- משרה חלקית: ב-2025, כ-22% מאזרחי המדינות השלישיות עבדו במשרה חלקית (לעומת 17% בקרב האזרחים המקומיים ו-20% בקרב אזרחי האיחוד האירופי העובדים במדינה אחרת באיחוד). הפער הגדול ביותר בנתונים אלה בין הקבוצות השונות נצפה בהולנד, ואחריה בפינלנד ובצרפת.
עבודה כעצמאים: גישה למשאבים וחסמים מנהליים
שיעור העצמאים מציג גם הוא היררכיה ברורה. ב-2025 הוא היה הגבוה ביותר בקרב אזרחים מקומיים של האיחוד האירופי (13.5%), אחריהם אזרחי האיחוד האירופי העובדים במדינות אחרות באיחוד (10.9%), ולבסוף אזרחי מדינות שלישיות (10.1%).
מומחים מסבירים זאת בכך שהתושבים המקומיים מכירים טוב יותר את המערכות המשפטיות, המיסוייות והרגולטוריות, וכן נהנים מגישה רחבה יותר למימון ולקשרים מקצועיים. אזרחי מדינות שלישיות, מעבר לכך, נתקלים לעיתים קרובות במגבלות משפטיות או ויזתיות נוספות, ההופכות את פתיחת העסק העצמאי לנגישה פחות. שיעורי שיא של עצמאים בקרב תושבים מקומיים נרשמו ביוון ובאיטליה, ואילו בקרב אזרחי מדינות אחרות באיחוד האירופי – בקרואטיה ובפורטוגל. יחד עם זאת, בכל הקבוצות, שיעור הגברים העצמאים עולה בעקביות על שיעור הנשים.
מגמה חיובית בשילוב
למרות הפער הנמשך, במסמך מצוינת מגמה מעודדת: שיעור אזרחי המדינות השלישיות המועסקים בעבודה זמנית או חלקית הולך ומצטמצם בשנים האחרונות, והגיע ב-2025 לרמה הנמוכה ביותר בעשור האחרון. הדבר עשוי להעיד על שיפור הדרגתי, אם כי איטי, בתהליכי השילוב ובהתאמת מדיניות ההגירה והתעסוקה של מדינות האיחוד האירופי.
סיכום
שילוב מהגרים בשוק העבודה של האיחוד האירופי נותר תהליך מורכב ורב-פנים. כדי לצמצם את הפער באיכות התעסוקה בין תושבים מקומיים לבין אזרחי מדינות שלישיות, נדרשים לא רק זמן, אלא גם מדיניות ממוקדת ברמת המדינות: פישוט הליכי הכרה בהסמכות, מאבק באפליה בעת גיוס, והבטחת גישה שוויונית למשאבים פיננסיים ומידע לצורך ניהול עסקים.
