לאחרונה, באחד מהעצרות, סיפר דונלד טראמפ כיצד מכנים אותו «GOAT» (Greatest of All Time — הגדול בכל הזמנים). כששאל מה עם וושינגטון ולינקולן, לכאורה ענו לו האנשים: «אתה טוב יותר, אדוני».
אצל אחדים הבוקר מתחיל בקפה.
אצל אחרים — בתרגילי התעמלות.
ואצל שלישיים — בתרגילי נשימה, הכרת תודה לעולם וניסיון לא לפתוח את החדשות לפני ארוחת הבוקר.
אבל יש גם רמה מתקדמת יותר.
עמדו מול המראה. יישרו את הכתפיים. סדרו עניבה בלתי נראית. המבט — בטוח, מעט עצומות.
ניגשים אל המראה.
מסתכלים לעצמכם ישר בעיניים.
ומתחילים:
«כולם אומרים שאני — הטוב שבטובים».
הפוגה.
ואז שואלים את שאלת הביקורת:
«ומה עם וושינגטון ולינקולן?»
וכאן העיקר — לא לאבד את הכוונה.
הקול הפנימי חייב להשיב בביטחון:
«אתה טוב יותר, אדוני».
זהו.
המדיטציה הסתיימה.
ההערכה העצמית הועלתה.
הדמויות ההיסטוריות נדחקות הצידה בזהירות.
אפשר ללכת לאכול ארוחת בוקר.
התרגול הזה עובד טוב במיוחד בימי שני, לפני פגישה חשובה, ובימים שבהם המראה מסרבת מסיבה כלשהי להראות את הגדולה בניסיון הראשון.
מומלץ לחזור על כך עד להסכמה פנימית מלאה.
אם זה לא עזר — הוסיפו עוד:
«ובכלל, הרבה אנשים אומרים כך».
נוסחה אוניברסלית.
עובדת כמעט על הכול.
מדיטציית בוקר מול המראה.
נו, אני לא יודע אם זה נכון, אבל אומר לכם: זה בטח נכון. כי לא היה נשיא שעשה יותר בשנתיים הראשונות מאשר הנשיא טראמפ.
עצמו את העיניים. חזרו שלוש פעמים:
«הם חושבים שאני טוב יותר.
הם סבורים שאני טוב יותר.
ואני אכן טוב יותר».
פיקחו את העיניים. חייכו לעצמכם באותו חיוך שממנו ההמון מתחיל לצעוק.
המדיטציה הסתיימה.
אפשר ללכת להציל את העולם. או לפחות לבדוק מה שלומם של וושינגטון ולינקולן.
השתמשו בזה.
אל תודו לי.
