בערב 27 באוקטובר בבזל שלח סטן ואוורינקה בן ה-41 את הבקהנד החד-ידני האחרון בקריירה שלו אל מחוץ לקווים. התוצאה 5:7, 6:7(2) מול הצ'כי ייז'י להצ'קה הייתה לא רק הפסד בסיבוב הראשון בטורניר ה-ATP הביתי 500, אלא נקודה שבה הסתיים סיפור בן 24 שנים של אחד השחקנים העקשנים ביותר בעידן השלישייה הגדולה.
ואוורינקה הודיע על פרישה עוד בסוף 2025, ובחר לטורניר האחרון דווקא את בזל — העיר שבה גדל ושבה תמיד הרגיש בבית. האוהדים העניקו לו תשואות עוד לפני המשחק, ואחריו — בעמידה. השווייצרי עצמו הדגיש בראיון ל-ATP: העיקר מבחינתו היה "לתת הכול בלי חרטות".
מאחוריו שלושה תארי גראנד סלאם, שנכבשו דווקא בגמרים מול המדורגים הראשונים בעולם דאז — נדאל במלבורן 2014, ג'וקוביץ' בפריז 2015 ובניו יורק 2016. ובנוסף מדליית זהב אולימפית בזוגות עם פדרר וגביע דייוויס. בעידן שבו השלושה שלטו כמעט שני עשורים, ואוורינקה הוכיח שגם בצל אפשר להשאיר חותם בולט.
הקריירה שלו היא דוגמה לכך שהפסיכולוגיה והאופי גוברים על כישרון טהור. ואוורינקה לא התברך במהירות יוצאת דופן או בעוצמה, אבל ידע להתאסף ברגעים המכריעים ולשחק דרך כאב. האוהדים העריכו בו דווקא את היושר הזה: הוא מעולם לא התחבא מאחורי פציעות ותמיד עלה למגרש במלוא המסירות.
עבור הטניס, פרישתו היא עוד אות לחילופי הדורות. לאחר פרישתם של פדרר, נדאל וכעת ואוורינקה נותר רק ג'וקוביץ', ואל הבמה עולים שחקנים צעירים שעבורם השלישייה הגדולה היא כבר היסטוריה. הטניס השווייצרי, שפעם העניק לעולם שני אלופים, מחפש כעת גיבורים חדשים.
ואוורינקה עוזב בלי חרטות, ומשאיר אחריו לא רק תארים אלא גם דוגמה לאופן שבו אפשר לחיות קריירה בכבוד. הבקהנד האחרון שלו אל מחוץ לקווים הפך לסמל: לפעמים הדבר החשוב ביותר הוא פשוט לעלות ולתת הכול עד הסוף.
