בסתיו הזהוב, בין התעלות והגנים של סוג'ואו, בטקס הסיום של פסטיבל השפים הסיני ה-35, הניחו שפים מעשרים מדינות על הצלחות מנות שבהן השתלב הניחוח העדין של הלוטוס מאגם טאיהו בעשן העדין שעלה מכירות חכמות.
סוג'ואו תמיד העניקה למטבח אופי מיוחד: המים הרכים של הנהרות והאגמים המקומיים הופכים את האורז והירקות לעדינים יותר, ונתיבי הסחר ההיסטוריים לאורך היאנגצה הביאו לכאן רטבים ותבלינים שהפכו כאן לטעמים קלים, כמעט שקופים.
על הבמה בטקס הסיום דיבר סגן ראש העיר סוג'ואו, שן ג'ידונג, על כך שהפסטיבל הותיר בעיר לא רק מתכונים, אלא גם הבנה כיצד לשמר את המטבח ה"סוי" — אותו מטבח שנולד משילוב של טכניקות עתיקות וחיים מודרניים.
נשיא איגוד הקולינריה הסיני, יאנג ליו, ציין שהפסטיבל הפך לבמה שבה נפגשים כישורים מסורתיים עם כלים דיגיטליים: הכינוס הראשון בענף לבינה מלאכותית בעסקי המסעדנות ותחרות רובוטי הבישול הראו כיצד אלגוריתמים יכולים לחזור על תנועות ידיו של האמן, ובכך לשמר את הטעם שמעניקים רק המים המקומיים והתוצרת העונתית.
סגן יושב ראש החטיבה האסייתית של איגוד השפים העולמי, יאו גוצ'יאנג, הודה למארגנים על הבמה שאפשרה לשפים מארצות הברית, יפן, הודו ואירופה לא רק להתחרות, אלא גם לקחת הביתה טכניקות שנולדו דווקא בסוג'ואו.
במסגרת הפסטיבל נערכו עשרה תחרויות מקצועיות שבהן השתתפו כמעט אלפיים איש והוכנו יותר משלושת אלפים מנות; במקביל פעלה התוכנית "מחוז אחד — משתה אחד", שקישרה בין חקלאים משלושה עשר מחוזות לבין מסעדות, כדי שירקות ודגים מקומיים נדירים יגיעו ישירות אל השולחנות.
ההשתתפות הבינלאומית הייתה הרחבה ביותר בתולדות הפסטיבל: נציגי ארגוני ענף מעשרים מדינות דנו כיצד לשמר את המורשת הבלתי מוחשית של המטבח הסיני ובמקביל לפתוח אותו לעולם באמצעות טכנולוגיות חדשות.
הפסטיבל הסתיים, אך הותיר אחריו לא רק פרסים, אלא גם הבנה שהטעם האמיתי של סוג'ואו נולד רק במקום שבו מים, היסטוריה וידיו של האמן נפגשים עם הדיוק של האלגוריתמים המודרניים.
