על הקיר הדרומי של המקדש בקיטיון העתיקה, שמתחת ללרנקה של ימינו, גילו סורקי לייזר 23 תיאורי ספינות שלא הבחינו בהם קודם לכן. מה שנחשב לפני ארבעים שנה לגלריה שלמה של תשעה עשר ציורים התברר כרק חלק מכרוניקה ימית ארוכה הרבה יותר.
בשנות ה-1980 תיעדו הארכיאולוגים לוסיאן באש ומיכל ארצי את הגרפיטי הזה על חזית מקדש 1 בקיטיון-קתרי. סברו שכולם נחרתו בסוף תקופת הברונזה, זמן קצר לפני התמוטטות התרבויות של מזרח הים התיכון. מחקר חדש, שפורסם ב-International Journal of Nautical Archaeology, מראה אחרת.
צוות בראשות גרהם בראון מאוניברסיטת סינסינטי השתמש בסריקת לייזר קרקעית ובפוטוגרמטריה. הטכנולוגיה אפשרה להבחין בין חתכים אנושיים רדודים לבין סדקים, בליה ונזקים מקריים. כתוצאה מכך זוהו על אבני מקדש 1 23 תיאורי ספינות אפשריים נוספים: תשעה ברמת ודאות גבוהה, שישה בינונית ושמונה נמוכה.
חשוב במיוחד ששתי ספינות נמצאו על אבן T1.8 מאבן חול צהובה — חומר שהופיע בקיטיון רק לאחר תום תקופת הברונזה המאוחרת. אבן זו היא חלק מתיקון החזית הדרומית, שנעשה ככמאה וחמישים שנה לאחר מכן. כלומר, אנשים המשיכו לחרוט תיאורי ספינות במשך כמה מאות שנים — מתקופת הברונזה המאוחרת ועד תקופת הברזל הקדומה, אולי עד ימי הומרוס.
כעת מגיע המספר הכולל של הגרפיטי הידוע באתר ל-43: 41 על מקדש 1 ושניים על המזבח של מקדש 4. הציורים משקפים מסורות שונות של בניית ספינות — קפריסאית, לבנטינית ואיגאית. הם מקשרים את קיטיון לרשת רחבה של נתיבי ים ומעידים על זיכרון קולקטיבי שנשמר לצד קירות המקדש.
טכנולוגיות מודרניות לא רק מוסיפות עובדות חדשות. הן מראות שגם לאחר הזעזועים הנרחבים של תקופת הברונזה, חיי הים והזיכרון שלו לא נעלמו, אלא נמשכו. אנשים שבו לאותו קיר והשאירו עליו סימנים חדשים — כאילו אישרו שהים נשאר חלק מעולמם.
תיעוד דיגיטלי קפדני מאפשר לשמר את העקבות השבריריים הללו למחקרים עתידיים ונותן אפשרות לראות כיצד אומנים קדומים העבירו ידע על ספינות מדור לדור.
