באמצע אוקטובר 2026 אישרה ועדת הדגים והחי של קליפורניה את הקמתן של שתי שמורות ים מדינתיות חדשות מול חופי מחוז סנטה ברברה. אלו הן התוספות הראשונות לרשת אזורי הים המוגנים של המדינה מזה יותר מעשור, ולראשונה באה היוזמה מצד שבטי הצ'ומאש הילידים.
מדובר באזור מישופשנו סמוך לקרפינטריה ובאזור פוינט סאל שמצפון לו. הראשון מגן על אחד מיערות הקלפ היציבים ביותר בתעלת סנטה ברברה, על שוניות סלע ועל אתרי התקבצות של כרישים לבנים צעירים. השני מקיף שטח מרוחק עם סבכי אצות, אתרי מנוחה של אריות ים ונתיבי נדידה חשובים של לווייתנים. את שני השטחים הציעו השבטים: סנטה אינס בנד אוף צ'ומאש אינדיאנס והמועצה הצפונית של הצ'ומאש.
הכללים החדשים מתירים דיג בחכה מהחוף, אך אוסרים דיג מסחרי ודיג מסירות. עבור השבטים נקבע חריג לאיסוף מסורתי. כך משתלבת ההגנה עם כבוד לפרקטיקות תרבותיות שקיימו איזון במים האלה במשך מאות שנים.
ההחלטה הייתה חלק מהסקירה העשר-שנתית הראשונה של רשת אזורי הים המוגנים של קליפורניה. במקביל הורחב אזור פוינט דיום וחוזקה ההגנה על פירמיד פוינט. בסופו של דבר עלה שיעור המים החופיים המוגנים ל-22.2 אחוזים, מה שמקרב את המדינה ליעד של 30 אחוזים עד 2030. לדברי המושל גווין ניוסום, מדובר בצעד היסטורי בשותפות עם השבטים ובהחזרת תפקידם כשומרי השטחים החופיים.
מאחורי המספרים היבשים עומד שינוי עמוק יותר: הכרה בכך שהידע המסורתי של העמים הילידים יכול להשלים את הגישה המדעית לשימור מערכות אקולוגיות. יערות הקלפ, השוניות ומדגרות הכרישים אינם רק "בתי גידול", אלא מערכות חיות שכל חוליה בהן קשורה לאחרות. כאשר הניהול נבנה על דיאלוג בין המדינה לשבטים, ההגנה הופכת לא רק לאיסור, אלא גם להמשך של פרקטיקה עתיקה של דאגה לים.
התהליך עדיין לא הושלם: לפניו עומדים אישור רשמי של הכללים ובדיקה סביבתית, והאזורים החדשים ייכנסו לתוקף בעוד כשנתיים. אך כבר עכשיו ברור שקליפורניה מציגה דוגמה לאופן שבו שימור טבע מודרני יכול להישען על ניסיון של מאות שנים של אלה שחיו תמיד לצד האוקיינוס.
