באוגוסט 2026 הופיע בארכיון הפילוסופי PhilArchive מאמר הקורא תיגר על הנחת היסוד של מדעי המוח המודרניים: המחבר מציג את המושג "על-תודעה" — מצב תודעתי הבלתי תלוי לחלוטין בעיבוד מידע ובתהליכים חישוביים. לפי הגותו של המחבר, מצב כזה קיים ומתפקד ללא אותות קלט, ייצוגים פנימיים או אינטראקציה כלשהי עם נתונים. אם הדבר נכון, הרי שכל תאוריות התודעה הדומיננטיות זקוקות להערכה מחדש.
שלוש תאוריות מרכזיות עומדות תחת אש הביקורת.
תאוריית המידע המשולב ג'וליו טונוני (שהוצעה ב-2004) קושר בין תודעה לבין ערך ה-Φ — מדד מתמטי של אינטגרציה סיבתית בתוך מערכת.
תאוריית מרחב העבודה הגלובלי, שנוסדה על ידי ברנרד באארס ב-1988 ופותחה על ידי סטניסלאס דהאן, רואה בתודעה תוצאה של שידור רחב של מידע למרחב עבודה גלובלי במוח.
עיבוד חיזויי של קארל פריסטון (שנוסח רשמית בתחילת שנות ה-2000 באמצעות עקרון האנרגיה החופשית) נשען על ההנחה שהמוח מצמצם ללא הרף שגיאות חיזוי על ידי עדכון מתמיד של מודל העולם. כל שלוש הגישות מניחות מנגנון משותף אחד: התודעה אינה ניתנת להפרדה מחילופי מידע. אם על-תודעה קיימת ללא נתונים, הרי שתאוריות אלו אינן שגויות, אלא פשוט חסרות.
מתודולוגיית העבודה נותרת פילוסופית גרידא: המחבר אינו עורך ניסויים, אלא מנתח את היסודות הלוגיים של התאוריות הקיימות. השאלה המרכזית היא כזו: האם ייתכן שאף אחד מהמודלים המוכרים אינו יכול לתאר מצב תודעתי המנותק לחלוטין ממידע נכנס, מזיכרון ומייצוגים פנימיים? התשובה, ככל הנראה, שלילית. אך הדבר מוליד מיד בעיה שנייה: כיצד ניתן בכלל לזהות ולאשש קיום של מצב כזה באופן אמפירי, אם לפי הגדרתו הוא אינו מותיר עקבות בעולם הפיזי?
דמיינו חדר שבו כל החלונות והדלתות סגורים הרמטית, אין בו מסכים, חיישנים או זיכרונות. לפי התפיסה המקובלת, לא יכולה להיווצר שם שום חוויה — התודעה דורשת קלט. אך מושג העל-תודעה טוען את ההפך: דווקא בבידוד מוחלט כזה ממידע נוצרת תודעה אותנטית ובלתי מעוותת. לא כתוצר לוואי של חישובים, אלא כתנאי ראשוני הקודם לוגית לכל עיבוד נתונים ולכל תהליך פיזי.
העבודה אינה מתיימרת להוות הוכחה אמפירית ונותרת במודע במסגרת של ניתוח לוגי. אך חשיבותה טמונה בכך שהיא חושפת נקודה עיוורת: כמעט כל תאוריות התודעה המודרניות מניחות בשתיקה שללא חילופי מידע, תודעה אינה אפשרית. מה אם הנחה זו שגויה? אם היא שגויה, הרי שהניסיונות ליצור תודעה מלאכותית באמצעות חיקוי אלגוריתמים עשויים להיות בכיוון מוטעה מיסודו. כמו כן, הקריטריונים הקליניים להערכת תודעה אצל מטופלים שאינם מתקשרים או מטופלים במצבי תודעה מינימליים עשויים להתברר כבלתי מבוססים — שהרי הם נשענים על זיהוי תגובות למידע, ולא על תודעה כשלעצמה.
לפיכך, המושג החדש אינו רק מוסיף מילה ללקסיקון הפילוסופי. הוא מצביע על הגבול הלוגי של כל הגישות הממוקדות במידע ומאלץ אותנו לשאול שוב: האם אנחנו באמת מבינים מהי תודעה?
