מה קורה למוח כאשר המחשבות כמעט נעלמות, תחושת הזמן והגוף המוכרת נסוגה, והתודעה עצמה נותרת?
בדיוק את המצב הזה ביקשו החוקרים לחקור בקרב מתרגלים מנוסים של מדיטציה טרנסצנדנטלית. במחקר השתתפו 33 מתרגלים וקבוצת ביקורת דומה, אשר במקום מדיטציה ביצעה ספירה מנטלית. המדענים רשמו בו-זמנית EEG (אלקטרואנצפלוגרם) ואספו דיווחים מפורטים על החוויה הסובייקטיבית של המשתתפים.
תשומת לב מיוחדת הופנתה למצב שהמחברים מכנים pure awareness — "תודעה צרופה": חוויה שבה התוכן המוכר הולך ופוחת, אך הערנות ועצם נוכחותה של התודעה נשמרים.
התוצאות הראו שהמוח ברגע זה כלל אינו עובר למצב פשוט של "דממה".
החוקרים ניתחו את האנטרופיה הזמנית של האות, פעילות א-מחזורית, מורכבות וקישוריות תפקודית בין אזורי המוח. והם גילו שמאפיינים שונים נעשים חשובים בהתאם למצב שכנגדו משווים את המדיטציה.
בהשוואה לספירה מנטלית, במיוחד בלטו שינויים באנטרופיה הזמנית ובדינמיקה הא-מחזורית. ואילו כאשר השוו את המדיטציה למנוחה רגילה של אותם מתרגלים, עלה לקדמה דווקא הקישוריות התפקודית בתדר נמוך.
כלומר, "קצב תודעה צרופה" יחיד החוקרים לא מצאו.
במקום זאת עלתה תמונה מעניינת יותר: המצב התבטא כקונפיגורציה מורכבת ומפוזרת של הדינמיקה המוחית, שאי אפשר לצמצם לפעילות של אזור אחד או לתדר אחד.
גם הדיווחים הסובייקטיביים של המשתתפים התבררו כחשובים. המתרגלים תיארו את מצב התודעה הצרופה כחזק יותר וככזה שמשתנה יותר לאורך הזמן, לעומת משתתפי קבוצת הביקורת. עם זאת, עוצמתו לא הייתה תלויה ישירות במספר שנות התרגול.
לחקר התודעה חשוב כאן במיוחד היבט אחד.
המינימום של תוכן התודעה התברר ככלל לא כשווה למינימום של הפעילות העצבית.
כאשר זרם המחשבות נעשה שקט יותר, המוח לא פשוט "מכבה את הקול". הוא מארגן מחדש את עצם אופן ההתארגנות שלו.
אפשר לדמיין תזמורת שהפסיקה לנגן מנגינה מוכרת. הנגנים נשארים על הבמה, האינטראקציה נמשכת, אך המוזיקה מקבלת מבנה אחר.
בדיוק משום כך העבודה הזו מעניינת לא רק כחקר של מדיטציה. היא מעלה שאלה יסודית יותר: מה במוח קשור לתוכן מסוים של התודעה — מחשבות, תחושות, דימויים — ומה עשוי להיות קשור לעצם נוכחותה של התודעה?
בינתיים המחקר אינו מאפשר לדבר על ביומרקר אוניברסלי של "תודעה צרופה". נחקרה צורה אחת של מדיטציה, ותבניות ה-EEG (אלקטרואנצפלוגרם) שנמצאו עוד צריכות להיבדק בתרגולים אחרים ובמדגמים בלתי תלויים.
אך מסקנה אחת כבר נראית מרתקת במיוחד: כאשר תוכן התודעה כמעט נעלם, המוח אינו נעשה ריק. הוא מתחיל לפעול אחרת.
ואולי דווקא בהבדל הזה בין מה שאנו מודעים לו לבין עצם העובדה שאנו מודעים טמון אחד המפתחות להבנת טבעה של התודעה.
