נאס"א בחרה בפרויקט GIMLI לחקר בור מאריוס-היל על הירח. המטרה — להבין אם השקע הזה נפתח לצינור לבה תת-קרקעי נרחב או למערה.
את הפרויקט Geophysical Instruments for Marius Lunar pit Investigation מוביל המכון למדעים פלנטריים (PSI). בראשו עומד החוקר הבכיר וסגן מנהל PSI טאן פוטציג. השותפה — חברת Honeybee Robotics, שתעסוק ביצירת חלק ניכר מהציוד.
המכשירים יועברו אל הירח בעזרת מודול נחיתה מסחרי ורובר במסגרת תוכנית CLPS. במקום הם יבצעו מדידות מקיפות ישירות מהקרקע.
בארסנל של GIMLI — מכ"ם חודר קרקע, חיישנים סייסמיים, גרבימטר ומצלמות. יחד הם יאפשרו להביט מתחת לקרקע הירחית, ואם תתגלה חלל — להעריך את ממדיו.
ראוי לציון במיוחד הסקר הסייסמי הפעיל. זו תהיה היצירה המכוונת הראשונה של גלים סייסמיים על הירח מאז משימת אפולו 17 בשנת 1972.
בור מאריוס-היל נמצא באחד האזורים המגוונים ביותר מבחינה געשית על הירח. תצפיות ממסלול הצביעו זה מכבר על צינורות לבה אפשריים מתחת לפני השטח של הלוויין.
חללים טבעיים כאלה могли היו לשמש מחסה מהימן לאסטרונאוטים בעתיד. הם היו מגנים מפני קרינה, משינויי טמפרטורה חדים וממיקרומטאורואידים — בלי צורך להביא מסכים כבדים מכדור הארץ.
המדענים מדגישים: אישור קיומה של מערה ארוכה ייתן לא רק תועלת מעשית למשימות עתידיות, אלא גם נתונים חדשים על ההיסטוריה הגעשית של הירח. עד כמה משתרע החלל האפשרי הזה ומה הוא יספר על עברו של הלוויין?
בחירת הפרויקט נעשתה במסגרת תוכנית PRISM. נאס"א הודיעה על כך בראשית אוקטובר 2026. המחקר יהיה אחד הסקרים הגאופיזיים הישירים הראשונים של בורות ירחיים מהקרקע.
