זה מכבר נחשב החלל לגבול האחרון של המחקר האנושי. כעת הוא הופך גם לזירת ניסויים עבור הבינה המלאכותית.
במאי הציבו NASA ו-IBM מודל בינה מלאכותית מכווץ בתחנת החלל הבינלאומית ובלוויין. הוא היה הראשון מסוגו שהדגים בחלל יכולת לזהות שיטפונות ועננים מן המסלול.
ביולי בחנו אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית מודל שפה גדול. הוא סייע להשיב על שאלות בנוגע לנהלי תחזוקה.
ניסויים אלה משקפים תפנית בהנדסת החלל. במשך עשורים קבעו מהנדסים על כדור הארץ בדיוק רב את התנהגותם של כלי טיס. כעת בודקים החוקרים אם מערכות לא-דטרמיניסטיות כגון בינה מלאכותית גנרטיבית יוכלו להעניק לחלליות גמישות רבה יותר בפרשנות הסביבה ובתכנון משימות.
הטכנולוגיה עדיין רחוקה מכך שניתן יהיה להפקיד בידיה את השליטה בספינה. אך מהנדסים מתחילים לתהות: האם ניתן יהיה להסתפק בלי אוטונומיה כזו כאשר המשימות נעשות מורכבות יותר, רחוקות יותר ורבות יותר?
רוברט אמברוז, לשעבר ראש היחידה של NASA לתוכנה, רובוטיקה וסימולציות, מציין שאוטונומיה פעמים רבות אינה מניבה תוצאה דטרמיניסטית. במשך זמן רב נמנעו מהנדסים מאי-ודאות כזו, אך כעת הם מחפשים דרכים לשלוט בה.
משימות רחוקות, למשל אל אירופה, הופכות את האוטונומיה להכרחית: תגובה לאירועים פתאומיים כגון סילוני מים אינה אפשרית בלי החלטות על הסיפון.
התנופה המסחרית בחלל מאיצה את אימוץ הטכנולוגיות הללו, אף שהפיזיקה של המיקרו-כבידה מחייבת התאמה של מודלים שאומנו על כדור הארץ.
