הערב באנפילד הסתיים לא רק בניצחון, אלא בעוד אישור לאמת ישנה: מול ליברפול צ'לסי כמעט תמיד מפסידה בדו-קרב פנדלים. אחרי 1:1 בזמן החוקי המארחים ניצחו 6:5, ושוב ההחמצה המכרעת הייתה של שחקן הגנה של "הכחולים".
המשחק בסיבוב הרביעי של גביע הליגה היה המחשה לאופן שבו יתרון פסיכולוגי של קבוצה אחת על השנייה הופך לחוקיות כמעט מיסטית. בעשרים השנים האחרונות ליברפול ניצחה את צ'לסי חמש פעמים דווקא בדו-קרב לאחר המשחק — מחצי גמר ליגת האלופות ב-2007 ועד הגמרים של 2022. כל מפגש חדש מוסיף לסיפור הזה שכבה נוספת של מתח.
בזמן החוקי הכריעו הכול שני פנדלים בסוף המחצית הראשונה: מורגן רוג'רס העלה את צ'לסי ליתרון, וקודי חאקפו השווה מיד את התוצאה. לאחר מכן — 16 בעיטות בדו-קרב, שבו ההחמצות של צימיקאס, חראפנברך, בארקו, אמגה ולבסוף פופאנה הכריעו את התוצאה. ג'ו גומס, שמעולם לא כבש קודם לכן עבור "האדומים", הפך לגיבור.
מאחורי הדרמה הזו עומדים לא רק מזל או כישרון של השוערים. מדובר בהיסטוריה מצטברת של הפסדים שלוחצת על שחקני צ'לסי עוד לפני הבעיטה הראשונה. כאשר וסלי פופאנה, שכבר טעה בזמן החוקי, ניגש לכדור ברגע המכריע, משא הכישלונות הקודמים נעשה כמעט מוחשי.
עבור אנדוני איראולה, שליברפול שלו עלתה לרבע הגמר מול בורנמות', הניצחון הזה הוא עוד הוכחה לכך שבמשחקי גביע מול יריבות מהצמרת היציבות המנטלית חשובה יותר ממערכים טקטיים. עבור צ'אבי אלונסו בצ'לסי ההפסד מוסיף שאלות לגבי כמה מהר הקבוצה תוכל להיפטר מהתסמונת של "המפסידן הנצחי" ברגעים המכריעים.
פנדלים בכדורגל הם לא הגרלה, אלא מראה שמשקפת את כל מה שהקבוצה מסתירה במשחק רגיל: פחד, ביטחון, זיכרון של הפסדים קודמים. הערב הזה המראה שוב הראתה לצ'לסי את נקודת התורפה שלה.
